33. בהקשר זה ציינה המשיבה כי בהתאם לחוות דעת האדריכלית, "נכון לאותו מועד לא ניתן היה לבנות ממ"דים" (ראו סעיף 13(ג)(8) לתשובה לתובענה וכן מסמך מטעם האדריכלית לדיירים, נספח י3 לתצהיר המשיב, פסקה טז).
34. המשיבה נסמכת על עמדת האדריכלית לפיה לא ניתן לבנות חדרי ממ"ד ביחידות הדיור הקיימות בבניין. אולם, נוסחו המפורש של סעיף 8.3 להסכם מלמד כי תוספת בנייה כאמור תתוכנן ותיבנה ככל שתאושר על ידי רשויות התכנון, וכי רק "באם רשויות התכנון לא תאשרנה את תוספות הבניה", אלו לא תיכללנה בבקשה להיתר. אני סבור כי נוסח זה משקף התחייבות מפורשת החלה על המשיבה להביא מלפני הועדה המקומית בקשה לבניית ממ"דים. התרשמתי כי המשיבה לא הייתה רשאית להסתפק בעמדת האדריכלית מטעמה בנדון וכי היא הפרה את התחייבותה זו.
35. אשר לטענה בדבר אי מתן ערבות בידי גזיאל. שוכנעתי כי התנהלותה של המשיבה משקפת הפרה צפויה של ההסכם בהקשר זה מטעמה. בסעיף 18.6 להסכם נקבע כי גזיאל יחתום "כערב אישית למילוי כל התחייבויות היזם על פי הסכם זה". לעניין זה טוענת המשיבה, כי לא הייתה התחייבות לכך שגזיאל יישאר בעל תפקיד מטעמה ודי בכך שתינתן ערבות על ידי מי ממנהליה. הדברים מעוררים קושי שהמשיבה לא הציבה לו פתרונים משכנעים. לא ברור המקום אותה מבקשת המשיבה ליצור כדי לאפשר לחייב להחליף ערב לחיוביו באופן חד-צדדי, מבלי לשמוע את עמדתו של הנושה בנדון.
36. ההסכם בענייננו נקב במפורש בשמו של גזיאל כערב. לא הוסכם שלחיובי המשיבה יערוב מי ממנהליה, לפי בחירתה הבלעדית. לא ברורה בחירת המשיבה ליתן למבקשים הודעה חד-צדדית בדבר החלפת הערב. אכן, עלולים להיות מצבים בהם יהיה זה בלתי אפשרי ולו מבחינה טכנית להמשיך ולספק את הערבות עליה סוכם. כך למשל במקרה של פטירת הערב. אולם, במצב מעין זה שמלפניי, מן הראוי כי החייב והנושה יגיעו להסכמה בדבר זהות הערב החלופי. יפה לענייננו ההשוואה לדברים שנאמרו ב-רע"א 1554/16 י.ש. אבן ישראל בע"מ נ' שולמן [פורסם בנבו] (5.6.2016), לאמור:
"כאשר מבקש החייב מבעל הבטוחה להמירה בבטוחה אחרת, הוא רשאי לסרב סירוב ענייני, ואינו רשאי לסרב סירוב דווקני. ככל שהבטוחה החלופית אינה דומה לבטוחה המקורית, מפני שוויה הנמוך, אופן מימושה, או מאפיינים יחודיים אחרים שלה, סביר להניח שהסירוב יהיה לגיטימי".
הדברים נאמרו על ידי כב' השופט סולברג, שנותר בדעת מיעוט אשר לתוצאה הקונקרטית באותו מקרה, אולם יתר השופטים הביעו תמימות דעים אשר לדבריו (ראו סעיף 1 לפסק דינו של כב' השופט עמית).