אתייחס להלן לשאלות שבמחלוקת בין הצדדים - האם נודעה הטעיה טרום חוזית; האם נכנס ההסכם לתוקף לנוכח התנאים המתלים שבו (חתימת מספר מספק של דיירים על ההסכם; קבלת היתר בנייה בתוך 24 חודשים וקבלת מכתבי החרגה מבנקים בעלי משכנתה בבניין) והאם המשיבה הפרה את ההסכם.
לא הוצגו מצגי-שווא מצד המשיבה באופן שפגם ברצון המבקשים
14. שוכנעתי כי לא הוכחה בענייננו עילת ההטעיה. המבקשים הציגו את ההצעה שהניחה בפניהם המשיבה לביצוע הפרויקט ובה מידע על אודותיה ופרטים בדבר השירותים המוצעים על ידה (ראו מב/4). במסמך זה הציגה עצמה המשיבה כ"חברה יזמית ביצועית, הפועלת באופן ממוקד בתחום ההתחדשות העירונית", והוסיפה כי היא "מתמחה הן בטכניקת חיזוק בניינים קיימים, שיפוצם והוספת קומות לבניין והן בשיטת הפינוי-בינוי על ידי הריסת המבנה הישן והקמה של בניין חדיש...". עוד צוין, כי בעלי הדירות נהנים מערבויות ביצוע בנקאיות "בכל הפרויקטים המבוצעים על ידי חברת ג.ג. ברקת הנדסה בנייה". בהתייחס לסוגיית האיתנות הפיננסית נאמר, כי המשיבה נהנית מליווי של גופים פיננסים מובילים, באופן המאפשר לה "לבצע מספר פרויקטים בו זמנית".
15. אכן, חרף האמור לעיל בדבר "מספר פרויקטים" ו"כל הפרויקטים", בעדותו אישר המשיב כי המשיבה לא ביצעה פרויקט תמ"א 38 (ראו פרו', עמ' 20, שו' 11-8) וכי למעשה, היא הוקמה באופן ספציפי לצורך הפרויקט (ראו פרו', עמ' 21, שו' 29). אולם, סבורני כי לא די בכך על מנת להוכיח את עילת ההטעיה המקנה זכות לביטול חוזה.
16. הוראות הדין לעניין הטעיה טרום חוזית קבועות בסעיף 15 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") אשר קובע, כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, "הטעיה" - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
נדרשים שלושה תנאים על מנת שתקום עילה לביטול חוזה בגין הטעיה - קיומה של טעות אצל הצד המבקש לבטל את החוזה, הטעיה שהטעה אותו הצד השני לחוזה וקשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בחוזה וכן בין ההטעיה לבין הטעות (ראו: ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 9 (14.8.2008); ע"א 2286/07 ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 15 (28.3.2011)).
17. המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית מספקת להתקיימות עילת ההטעיה. היחיד מבין המבקשים שבחר להעיד הוא המבקש 2 וכל שאמר לעניין הסתמכות על מצגי המשיבה הוא כי "בעלי הדירות הסתמכו על המצגים שהוצגו בפניהם אך הובהר כי הם הולכו שולל" (סעיף 91 לתצהירו). דומני כי בכך לא די על מנת לגבש את יסודותיה של עילת ההטעיה. בהקשר דומה של תובעים מרובים ציין בית המשפט כי:
"כל תובע עומד בפני עצמו. כך בכלל, וכך בייחוד כאשר מדובר בתביעה המושתתת על טענה בדבר מצגי שווא. כידוע, בתביעות מסוג זה מונח נטל על התובע להוכיח, בין היתר, לא רק את קיומו של מיצג בלתי-מהימן, אלא גם כי הסתמך בפועל על מיצג זה וכי נגרם לו נזק עקב כך" (ראו רע"א 6294/16 המרכז להשכלה בתל-חי נ' סגל ואח' [פורסם בנבו] (29.12.2016)).