9. ביהמ"ש קמא אף הסתמך לצורך בירור רצונו של מ' בשאלת טובתה של החברה, בספר שכתב מ', כאשר הלך הרוח העולה ממה שנכתב, היה כי הוא ביקש כי אם לא יהיה בידו לקבל החלטות, שאלו יתקבלו ברוח טובה ולכן הדברים משתלבים כהנמקת ביהמ"ש קמא, עם בחירתו של מ', בתחילת הידרדרות מצבו הקוגניטיבי, כאשר עוד היה כשיר, לקביעת הדרך שבה יתקבלו ההחלטות בחברה ולטובתה. פירט ביהמ"ש כי מהספר עלה שמ' חשש, לחזרה על מצב כפי שהיה בעבר, כתיאור מ' את היחסים עם האחים שלו, אז פרץ סכסוך והייתה מחלוקת. תקוות מ' כפי שקבע ביהמ"ש קמא, היתה שלא תהא מחלוקת בן ילדיו ושיקבלו החלטות בחברה, "ברוח טובה".
10. ביהמ"ש קמא הוסיף והתייחס לשאלה, האם לאור התיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962, סע' 32א ואילך, לגבי הסדרת ייפוי הכוח המתמשך, לייפוי הכוח שניתן בענייננו יש תוקף. ביהמ"ש קמא קבע כי הותרת ייפוי הכוח בתוקפו לאחר גריעת כשרותו של מ', מגשימה את התכלית החקיקתית שבבסיס התיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות שכן הובע בבירור, כאשר מ' היה כשיר מבחינה משפטית, מהם ההוראות לניהול החברה שבבעלותו, והדבר הינו תוך הרמוניה לנסיבות המיוחדות של המקרה, להוראות הדין, הן חוק השליחות והן חוק הכשרות המשפטית, ולכן התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש כקביעתו, מחייבת מתן תוקף לייפוי הכוח, הגם שלא נקבע כי מעמד ייפוי הכוח הינו כמעמד ייפוי כוח מתמשך, לפי התיקון לחוק הכשרות המשפטית, מוסד משפטי שלא היה קיים בעת חתימת מ' על ייפוי הכוח.
מינוי משקיף והשאלה האם ללכת צעד נוסף, ולהורות על מינוי מנהל מיוחד לחברה
11. ביום 22.5.17 ניתנה החלטת בית משפט קמא, למנות משקיף לחברה, (רו"ח עובד בן דוד), נוכח עצימות הקונפליקט בין בני המשפחה, וזאת כחלק מבקשת ביניים לסעד זמני שהוגשה. המינוי ניתן לשנה אולם תוקף המינוי הוארך. בהמשך, ניתנו הוראות שונות לבקשת המשקיף, כאשר עלו נושאים שונים בהקשר לניהול השוטף של החברה. כך למשל, שאלת זימונו של המשקיף לישיבות דירקטוריון, פיטורי ר' מתפקידו בחברה, שינוי תנאי העסקה של בני משפחה נוספים, בקשות הנוגעות לכספים ששולמו לא', קצבה לאמו של מ' ועוד. ביהמ"ש דן בהארכת תוקף מינוי המשקיף כאשר בהחלטה מיום 24.6.18 עלתה האפשרות אף למנות מנהל מיוחד לחברה. בית המשפט קמא עיין בדוחות השונים שהגיש המשקיף, מהם עלו קשיים והידרדרות ביחסים שבין בני המשפחה. המשקיף המליץ על מינויו כיו"ר הדירקטוריון וכבעל קול מכריע במקרה של שוויון קולות. ביהמ"ש קמא קבע כי הינו מוסמך לאור המחלוקת ובהתבסס על סע' 191 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 וכן לאור תקנות 387-388 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, למנות כונס נכסים ואף מנהל מיוחד לחברה. יחד עם זאת, נקבע כי לאור כך שמדובר בצעד קיצוני השמור למקרה חריג, אין הצדקה למינוי מנהל מיוחד לחברה תוך הרחבת סמכויותיו של המשקיף.