בית המשפט המחוזי בבאר שבע
לפני: כבוד סגן הנשיאה, השופט אריאל ואגו –אב"ד
כבוד השופט יעקב פרסקי
כבוד השופט עמית כהן עמ"ש 45516-01-20
המערערים 1. א.פ
2. ר.פ
ע"י ב"כ עו"ד עמית בן גל
נגד
המשיבים 1. מ.פ
ע"י האפוטרופוס לדין עו"ד אברהם דבירי
.2 נ.פ
ע"י עו"ד דיקלה סירקיס
.3 ח.פ.א
ע"י עו"ד אייל אברמוב
4. א.פ
ע"י עו"ד עינת טירר
.5 האפוטרופוס הכללי במחוז דרום
6. ש.פ
.7 ת.פ
פסק דין
השופט יעקב פרסקי:
1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת (כב' השופטת פאני גילת כהן) בתמ"ש 57254-12-16 [פורסם בנבו] וכן א"פ 48420-12-16 [פורסם בנבו] מיום 8.12.19, (פסק דין שהוכתר "פסק דין משלים") ולפיו נקבע כי ייפוי כוח שניתן בידי החסוי, הינו כשליחות בלתי הדירה בהתאם לסע' 14(ב) לחוק השליחות תשכ"ה – 1965. הערעור הינו גם לגבי ההוראות שניתנו בפסק הדין מושא הערעור, הנוגעות למשקיף לחברה שמונה מטעם בית המשפט בהחלטת ביניים מיום 22.5.17, כאשר למערערים טענות לעצם מינוי המשקיף. הערעור הינו גם כנגד שתי החלטות ביניים מיום 24.6.18. הראשונה, עניינה חלוקת בונוסים מכספי החברה לדירקטורים בחברה. השנייה, נוגעת לטענות המערער 2 לצו שימנע עריכת שימוע לפני פיטוריו מתפקידו בחברה.
2. חלק מהערעור המקורי, נמחק בהחלטת ביניים מיום 14.3.20, (כב' האב"ד השופט ואגו), עליה הוגש הליך של בע"מ 2681/20, [פורסם בנבו] בקשה שנדחתה בהחלטה מיום 9.8.20, (כב' השופט סולברג).
3. ברקע הדברים, אשכול חברות כאשר החברה המרכזית הינה חברת פ' (להלן: "החברה"), חברה פרטית העוסקת מזה שנים רבות בתחום הבנייה, חברה בעלת מחזורים נכבדים ביותר. לחברה שני בעלי מניות כאשר המהותי הינו המשיב 1, מר מ.פ, (להלן: "מר פ'" או "מ'"), המייסד ובעל השליטה, אשר בבעלותו 9,999 מניות מתוך 10,000 מניות שהוקצו. המניה הנוספת בבעלותו של המערער 1, בנו הבכור של מ', מר א.פ, (להלן: "א''").למרבה הצער, מ' סובל מהידרדרות רפואית משמעותית, בשל מחלת האלצהיימר ממנה הוא סובל. בפסק דין חלקי מיום 3.11.19 שניתן בתיק קמא, מונתה למ' אפוטרופה, המשיבה 2, גב' ח.פ, (להלן: "ח'"). המינוי שניתן לה הינו בהתייחס לרכוש הפרטי של מ' כמו גם לעניינים הרפואיים האישיים. נקבע כי לגבי הרכוש העסקי, (והכוונה הינה בעיקרם של דברים, לבעלות במניות החברה), כי הכרעה בדבר, תהא בנפרד וזו אכן ניתנה בפסק הדין המשלים מושא ערעור זה.
4. מ' נשוי למשיבה 4, הגב' א.פ, (להלן: "א'"). למ' ו-א' שישה ילדים: א' (המערער 1), ר' (המערער 2), נ' (המשיב 2), ח' (המשיבה 3), ש' (המשיבה 6) ות' (המשיבה 7). מ' מיוצג בהליכים בידי אפוטרופוס לדין, עו"ד אברהם דבירי. חלק מבני המשפחה שימשו בתפקידים בכירים בחברה. בליבת הדברים, הבעת רצונו של מ', בטרם נגרעה כשרותו, כי החברה תמשיך להיות נשלטת בידי בני משפחה תוך שההחלטות יתקבלו, "ברוח טובה".
ייפוי הכוח
5. במרכז הדיון, עמדה שאלת תוקפו של ייפוי כוח עליו חתם מ' ביום 28.1.14 וזאת בפני פרופ' יוסף גרוס, המתייחס להסמכת ח', מר ר.פ, המערער 2, (להלן: "ר'", ומר נ.פ הוא המשיב 4, (להלן: "נ'"). מדובר במסמך בכתב הכולל הוראות קצרות, שיובאו כדלקמן:
"לכב' חברת פ' ח"פ ************("החברה")
אני הח"מ, המחזיק ב – 9,999 מניות של החברה, מייפה את כוחם של נ.ד.פ ת.ז. *********, של ר.פ ת.ז. ********* ושל ח.ע.פ.א ת.ז. *********, בכפוף לאמור להלן, להופיע ולהצביע במקומי ובשמי באספות כלליות של בעלי המניות בחברה וכן בהודעה על מינוי דירקטורים לדירקטוריון.
על ייפוי הכוח יש צורך בחתימת שניים מבין השלושה הנ"ל.
לצורך מינוי דירקטורים ו/או פיטורם בין במינוי ובין באסיפה כללית, דרושה חתימת שלושת המנויים לעיל, על פי ייפוי הכוח או ההודעה.
ייפוי הכוח יעמוד בתוקפו על ליום 31.12.34
ולראיה, באתי על החתום
(-)
מ.פ".
6. בכול הנוגע לשאלת כשירותו של מ', בעת החתימה על ייפוי הכוח, היינו 28.1.14, נקבע כי הוא היה כשיר לכך וזאת בין היתר לאור כך, שטרם החתימה על ייפוי הכוח נבדק מ', בהתאם ליעוץ המשפטי שקיבל מפרופ' גרוס, ע"י הפסיכיאטר ד"ר ליביו סיגלר בשני מועדים שונים בהם נקבע כי מ' כשיר ליתן באמצעות ייפוי הכוח הרשאות ניהוליות בחברה.
7. ביהמ"ש קמא שקל את טענות הצדדים ומצא כי ענייננו בייפוי כוח מהסוג העונה על התנאים שבסע' 14(ב) לחוק השליחות. הסעיף מורה כי:
"(א). השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השלוח, וכן במותו של אחד מהם, בגריעת כשרותו או בפשיטת רגלו, או – אם היה תאגיד בפירוקו
(ב). הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות"
8. ביהמ"ש קמא פירט כי לאור גריעת כשרותו של מ', השאלה הינה האם חל החריג שבס"ק 14(ב), שלפיו יש צורך בעמידה בשלושה תנאים: א. זכותו של אדם אחר, (בענייננו החברה), זכות הקיימת לעצמה מעבר לשליחות. ב. השליחות ניתנה להבטחת אותה זכות. ג. הזכות תלויה בביצוע נושא השליחות. ביהמ"ש קמא קבע כי מ' ראה לנגדו את טובת החברה, ושהחברה לא תוכל לתפקד אם תגרע כשרותו ועלול להיות מצב שבו ידי האסיפה הכללית תהיינה כבולות. לפיכך, כלשון ביהמ"ש קמא, שם מבטחו בשלושה מילדיו, וזאת להבטחת זכותה של החברה להתקיים ולתפקד באופן תקין שוטף ויציב. ביהמ"ש קמא קבע כי ההרשאה שניתנה, הייתה להבטחת זכות קיום החברה והיכולת לקבל החלטות, (היסוד השני). לגבי היסוד השלישי, קבע כי קיום הזכות של החברה, תלוי בייפוי הכוח שניתן ויש צורך בהותרתו וקביעה שהנו תקף לצורך כך.
9. ביהמ"ש קמא אף הסתמך לצורך בירור רצונו של מ' בשאלת טובתה של החברה, בספר שכתב מ', כאשר הלך הרוח העולה ממה שנכתב, היה כי הוא ביקש כי אם לא יהיה בידו לקבל החלטות, שאלו יתקבלו ברוח טובה ולכן הדברים משתלבים כהנמקת ביהמ"ש קמא, עם בחירתו של מ', בתחילת הידרדרות מצבו הקוגניטיבי, כאשר עוד היה כשיר, לקביעת הדרך שבה יתקבלו ההחלטות בחברה ולטובתה. פירט ביהמ"ש כי מהספר עלה שמ' חשש, לחזרה על מצב כפי שהיה בעבר, כתיאור מ' את היחסים עם האחים שלו, אז פרץ סכסוך והייתה מחלוקת. תקוות מ' כפי שקבע ביהמ"ש קמא, היתה שלא תהא מחלוקת בן ילדיו ושיקבלו החלטות בחברה, "ברוח טובה".
10. ביהמ"ש קמא הוסיף והתייחס לשאלה, האם לאור התיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962, סע' 32א ואילך, לגבי הסדרת ייפוי הכוח המתמשך, לייפוי הכוח שניתן בענייננו יש תוקף. ביהמ"ש קמא קבע כי הותרת ייפוי הכוח בתוקפו לאחר גריעת כשרותו של מ', מגשימה את התכלית החקיקתית שבבסיס התיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות שכן הובע בבירור, כאשר מ' היה כשיר מבחינה משפטית, מהם ההוראות לניהול החברה שבבעלותו, והדבר הינו תוך הרמוניה לנסיבות המיוחדות של המקרה, להוראות הדין, הן חוק השליחות והן חוק הכשרות המשפטית, ולכן התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש כקביעתו, מחייבת מתן תוקף לייפוי הכוח, הגם שלא נקבע כי מעמד ייפוי הכוח הינו כמעמד ייפוי כוח מתמשך, לפי התיקון לחוק הכשרות המשפטית, מוסד משפטי שלא היה קיים בעת חתימת מ' על ייפוי הכוח.
מינוי משקיף והשאלה האם ללכת צעד נוסף, ולהורות על מינוי מנהל מיוחד לחברה
11. ביום 22.5.17 ניתנה החלטת בית משפט קמא, למנות משקיף לחברה, (רו"ח עובד בן דוד), נוכח עצימות הקונפליקט בין בני המשפחה, וזאת כחלק מבקשת ביניים לסעד זמני שהוגשה. המינוי ניתן לשנה אולם תוקף המינוי הוארך. בהמשך, ניתנו הוראות שונות לבקשת המשקיף, כאשר עלו נושאים שונים בהקשר לניהול השוטף של החברה. כך למשל, שאלת זימונו של המשקיף לישיבות דירקטוריון, פיטורי ר' מתפקידו בחברה, שינוי תנאי העסקה של בני משפחה נוספים, בקשות הנוגעות לכספים ששולמו לא', קצבה לאמו של מ' ועוד. ביהמ"ש דן בהארכת תוקף מינוי המשקיף כאשר בהחלטה מיום 24.6.18 עלתה האפשרות אף למנות מנהל מיוחד לחברה. בית המשפט קמא עיין בדוחות השונים שהגיש המשקיף, מהם עלו קשיים והידרדרות ביחסים שבין בני המשפחה. המשקיף המליץ על מינויו כיו"ר הדירקטוריון וכבעל קול מכריע במקרה של שוויון קולות. ביהמ"ש קמא קבע כי הינו מוסמך לאור המחלוקת ובהתבסס על סע' 191 לחוק החברות התשנ"ט – 1999 וכן לאור תקנות 387-388 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, למנות כונס נכסים ואף מנהל מיוחד לחברה. יחד עם זאת, נקבע כי לאור כך שמדובר בצעד קיצוני השמור למקרה חריג, אין הצדקה למינוי מנהל מיוחד לחברה תוך הרחבת סמכויותיו של המשקיף.
12. חילוקי הדעות שבין האחים בדגש על ר', נ' ו-ח', שמונו לפי ייפוי הכוח, פורטו בפסק הדין. כך למשל, ראו האמור בסע' 125 וכן ההתייחסות בסע' 126 לפסק הדין, לחילוקי הדעות שבין מיופי הכוח עצמם, כאשר לא עלה בידיהם להגיע להסכמות כך למשל בנוגע לזכות החתימה של היועץ המשפטי של החברה. ביהמ"ש פירט קיומם של קשיים, בממשל התאגידי התקין בחברה, דבר המסכל קבלת החלטות שוטפות ופוגע בניהול החברה. לפיכך, הורה ביהמ"ש קמא על מינוי המשקיף, כדירקטור נוסף ובעל זכות חתימה, כמו גם שפירט מצבים חריגים בהם הוסמך המשקיף כבעל זכות הכרעה למקרה של שוויון קולות בין הדירקטורים. כך ובנוסף, מונה המשקיף להצביע במקום ר' ככול שלא יגיע לישיבות דירקטוריון. המשקיף הוסמך כמורשה חתימה במקום ר' למקרים בהם נדרשת חתימה אולם ר' לא ישתף פעולה. ביהמ"ש הורה לדירקטוריון החברה, לרבות המשקיף, לפעול לאלתר לניסוח עקרונות ממשל תקין בחברה, לרבות התכנית ליישומו, ולרבות הנחיות בעניין התנהלות נושאי המשרה בה ומנגנוני הפיקוח והבקרה הנחוצים והכול בהתאם להנחיות המשקיף. בית המשפט קצב לצורך כך משך זמן של 6 חודשים, (סע' 139). ניתנו הוראות בקשר לשכרו של המשקיף.
החלטת ביניים מיום 22.5.17
13. הערעור הינו גם על החלטת ביניים מיום 22.5.17, כאשר החלק הרלבנטי לענייננו, הינו עצם מינוי המשקיף, רו"ח עובד בן דוד וזאת לצורך הפקוח על ההתנהלות בחברה, כאשר בהחלטה זו טרם ניתנו למשקיף סמכויות ביצוע. כאמור, בפסק הדין הוספו סמכויות נוספות כפי שפורט לעיל כמו גם שתוקף המינוי הוארך.
החלטת ביניים הראשונה מיום 24.6.18
14. הערעור הינו גם על החלטת ביניים מיום 24.6.18, במסגרתה נדונה שאלת בונוסים שחולקו לנ' ו- ח' מכספי החברה וכן שאלת רכישת רכב מכספי החברה עבור ח', כאשר המערערים ביקשו השבת כספים נשוא ההטבות האמורות. ביהמ"ש ערך ניתוח של התנהלות החברה בעת הרלוונטית. ביהמ"ש פירט כי בחודש 3/16, בטרם פרוץ הסכסוך המשפחתי, הוגשו למנהל הכספים של החברה, חוות דעת של חברת אנטרופ בנוגע לתגמול נושאי המשרה בחברה. ביהמ"ש פירט את המנגנון התאגידי ולפיו אושרו ההטבות האמורות. זאת, בדרך של פירוט ישיבות הדירקטוריון שדנו בנושא, כאשר בדברים היה מעורב המשקיף, כאשר המערער 2 לא התייצב לחלק מהישיבות. ביהמ"ש פירט את השתלשלות הדברים, כאשר מצא בסופו של דבר לאמץ את המלצת המשקיף, אשר ערך השוואות מדוקדקות למול חברות אחרות בהיקף דומה ולמקובל במשק. נקבע כי לא נפל פגם בהחלטות הדירקטוריון כמו גם בדרך קבלתן. לפיכך נקבע (סע' 41) כי החלטת הדירקטוריון מיום 19.3.18 אינה חורגת ממתחם הסבירות, לאחר שהתקבלה בהתאם לחוות דעת שקיבלה החברה מגורם מקצועי, ואשר הוגשה לצורך קביעת שכרם של המנהלים הבכירים בחברה ותנאי העסקתם. ההחלטה נתקבלה כנהוג וכמקובל בחברות בענף הבניה ותחת פיקוחו של המשקיף ואישורו, ולכן קבע ביהמ"ש קמא כי נחה דעתו שהחשש מפני ניגוד עניינים התפוגג. נקבע כי מדובר בהחלטה סבירה והגיונית ולפיכך נדחתה בקשת המערערים בקשר לתנאי העסקת ח' ו- נ'.
החלטת ביניים השנייה מיום 24.6.18
15. הערעור הינו גם על החלטת ביניים נוספת מיום 24.6.18, (ניתנו שתי החלטות נפרדות במועד זה). החלטה זו נוגעת לעריכת שימוע לר', לפני פיטוריו מתפקידו בחברה, וזאת לאור כך שבית המשפט השתכנע, כי ר', מקדם ענייני חברה שבבעלותו, על חשבון החברה ולכן נקבע כי בשלה העת להסיר צו מניעה זמני שניתן למניעת עריכת שימוע, (החלטה מיום 12.11.17). נקבע כי הליך השימוע ייעשה בפיקוחו של המשקיף. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור, רמ"ש 16585-08-18, (כב' השופטת גאולה לוין). בדיון שהתקיים ביום 20.9.18, ניסה ביהמ"ש לפשר בין עמדות הצדדים, אולם לאחר שהדבר לא הסתייע, ולאחר דיון במבוקש, נדחתה בקשת רשות הערעור. בין יתר הנימוקים עלה הקושי ולפיו לא צורפה החברה עצמה כצד לבקשת ר'. נקבע כי ניתן יהיה ככול שיהיה צורך בכך לדון בשאלה האמורה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. כבר בשלב זה אציין כי גם בהליך הערעור על פסק הדין הסופי, לא צורפה החברה כמשיבה.
דיון
16. אקדים את מסקנתי, ולפיה, לו תשמע דעתי, יהיה מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא, אודות מעמדו של ייפוי הכוח שניתן בידי מ'. מאידך, לא מצאתי הצדקה להתערבות בסמכויות שניתנו למשקיף ולא מצאתי הצדקה להתערבות בהחלטות הביניים שניתנו.
17. ייפוי הכוח עליו חתם מ', עוד כשהיה כשיר כקביעת בית המשפט, נחתם ביום 28.1.14. בית המשפט קבע כי מדובר בשליחות לטובת צד שלישי, אשר ניתן להכיר בה במסגרת החריג לחוק השליחות, כשליחות שהינה בלתי הדירה, גם נוכח גריעת כשרותו של השולח, מ', ולאור כך שהינה לטובת החברה ובתנאים הנוספים שנדרשים בהתאם לסע' 14(ב) לחוק השליחות. שקלתי את טענות הצדדים לגבי קביעה זו, ומצאתי שיש בה קושי כטענת המערערים, עמדה הנתמכת גם בעמדתו של האפוטרופוס לדין של מ', עו"ד אברהם דבירי.
18. כפי שפורט לעיל, סע' 14(ב) לחוק השליחות דורש שלושה תנאים מצטברים על מנת שיחול החריג לכלל פקיעת השליחות בגריעת כשרות השולח, וכלשון ס"ק ב' לגבי החרגת הכלל, כאשר: "... ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות". התנאי הראשון, כפי שמנה ביהמ"ש, (ראו סעיף 52 לפסה"ד), הינו כקביעתו: "...לחברה זכות עצמאית להמשיך ולהתקיים ולתפקד באופן תקין, שוטף ויציב, הגם שבעליה איבד את כשרותו", לפיכך קבע ביהמ"ש, כי בכך מתקיים היסוד הראשון של החריג, כלומר הקביעה שהשליחות שבאה לביטוי בייפוי הכוח הינה לטובת צד שלישי. מצאתי כי נפלה שגגה בקביעה זו.
19. כידוע, לחברה באופן בסיסי שלושה אורגנים, (ראו: סע' 46 לחוק החברות התשנ"ט 1999), שהינם: האסיפה הכללית, הדירקטוריון והמנהל הכללי. הגם שחוק החברות מתייחס ליחסי גומלין כאלה או אחרים בין שלושת הגורמים האמורים, כמו גם שחלק מהדברים ניתנים להתנאה בהתאם לתקנון החברה, ישנם תפקידים בסיסיים לכל אחד מהאורגנים של החברה. כפי שציין ביהמ"ש קמא, מ' צפה שיום יבוא, והוא לא יוכל להיות כשיר בתפקידו, והדברים התממשו למרבה הצער, בפועל. נבחן את הדברים לגבי האורגנים של החברה. האם במועד גריעת הכשרות של בעל המניות מסתיימת כהונת המנכ"ל? האם פוקעת כהונת הדירקטוריון? דומה שהתשובה ברורה. אורגנים אלו ממשיכים בתפקידם, כלומר החברה תמשיך להתנהל בכול מקרה. זכות אורגנים אלו של החברה "להתקיים" אינה תלויה בשליחות לפי ייפוי הכוח של בעל השליטה במניות החברה.