ייפוי הכוח
5. במרכז הדיון, עמדה שאלת תוקפו של ייפוי כוח עליו חתם מ' ביום 28.1.14 וזאת בפני פרופ' יוסף גרוס, המתייחס להסמכת ח', מר ר.פ, המערער 2, (להלן: "ר'", ומר נ.פ הוא המשיב 4, (להלן: "נ'"). מדובר במסמך בכתב הכולל הוראות קצרות, שיובאו כדלקמן:
"לכב' חברת פ' ח"פ ************("החברה")
אני הח"מ, המחזיק ב – 9,999 מניות של החברה, מייפה את כוחם של נ.ד.פ ת.ז. *********, של ר.פ ת.ז. ********* ושל ח.ע.פ.א ת.ז. *********, בכפוף לאמור להלן, להופיע ולהצביע במקומי ובשמי באספות כלליות של בעלי המניות בחברה וכן בהודעה על מינוי דירקטורים לדירקטוריון.
על ייפוי הכוח יש צורך בחתימת שניים מבין השלושה הנ"ל.
לצורך מינוי דירקטורים ו/או פיטורם בין במינוי ובין באסיפה כללית, דרושה חתימת שלושת המנויים לעיל, על פי ייפוי הכוח או ההודעה.
ייפוי הכוח יעמוד בתוקפו על ליום 31.12.34
ולראיה, באתי על החתום
(-)
מ.פ".
6. בכול הנוגע לשאלת כשירותו של מ', בעת החתימה על ייפוי הכוח, היינו 28.1.14, נקבע כי הוא היה כשיר לכך וזאת בין היתר לאור כך, שטרם החתימה על ייפוי הכוח נבדק מ', בהתאם ליעוץ המשפטי שקיבל מפרופ' גרוס, ע"י הפסיכיאטר ד"ר ליביו סיגלר בשני מועדים שונים בהם נקבע כי מ' כשיר ליתן באמצעות ייפוי הכוח הרשאות ניהוליות בחברה.
7. ביהמ"ש קמא שקל את טענות הצדדים ומצא כי ענייננו בייפוי כוח מהסוג העונה על התנאים שבסע' 14(ב) לחוק השליחות. הסעיף מורה כי:
"(א). השליחות מסתיימת בביטולה על ידי השולח או השלוח, וכן במותו של אחד מהם, בגריעת כשרותו או בפשיטת רגלו, או – אם היה תאגיד בפירוקו
(ב). הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה ההרשאה להבטחת זכותו של אדם אחר או של השלוח עצמו וזכותם תלויה בביצוע נושא השליחות"
8. ביהמ"ש קמא פירט כי לאור גריעת כשרותו של מ', השאלה הינה האם חל החריג שבס"ק 14(ב), שלפיו יש צורך בעמידה בשלושה תנאים: א. זכותו של אדם אחר, (בענייננו החברה), זכות הקיימת לעצמה מעבר לשליחות. ב. השליחות ניתנה להבטחת אותה זכות. ג. הזכות תלויה בביצוע נושא השליחות. ביהמ"ש קמא קבע כי מ' ראה לנגדו את טובת החברה, ושהחברה לא תוכל לתפקד אם תגרע כשרותו ועלול להיות מצב שבו ידי האסיפה הכללית תהיינה כבולות. לפיכך, כלשון ביהמ"ש קמא, שם מבטחו בשלושה מילדיו, וזאת להבטחת זכותה של החברה להתקיים ולתפקד באופן תקין שוטף ויציב. ביהמ"ש קמא קבע כי ההרשאה שניתנה, הייתה להבטחת זכות קיום החברה והיכולת לקבל החלטות, (היסוד השני). לגבי היסוד השלישי, קבע כי קיום הזכות של החברה, תלוי בייפוי הכוח שניתן ויש צורך בהותרתו וקביעה שהנו תקף לצורך כך.