20. אין להקל ראש בתפקידי האסיפה הכללית, למעשה, בתפקידו של בעל המניות בחברה, שהינו בעל השליטה בה, (כשלעניין זה, המניה האחת מתוך 10,000 שבבעלות א', אין לה משמעות מעשית). בקרות האירוע המצער, מ' כבעל מניות אינו יכול למלא תפקידו ולכאורה יהיה קושי בתפקוד האסיפה הכללית. האם ניתן לומר כקביעת ביהמ"ש קמא, כי החברה תאבד במועד גריעת הכשרות של בעל המניות, את זכותה העצמאית להמשיך להתקיים ולתפקד באופן תקין שוטף ויציב? איני סבור כך. מה יהיה על האסיפה הכללית? נניח שלא היה ניתן ייפוי הכוח מראש. ברור, כי במצב דברים שכזה, היה צורך לדון בשאלת הגורם שיוכל לפעול במקום מ' בקשר לרכושו העסקי, (השליטה בחברה באמצעות המניות שבבעלות מ'). יש להניח כי בית המשפט קמא, היה יושב על המדוכה, שומע את הגורמים הרלבנטיים, ומכריע, מי הגורם שישמש כאפוטרופוס לנכסים עסקיים אלו. כך או אחרת, היה נקבע הגורם שימלא תפקיד זה. החברה כך או אחרת היתה ממשיכה לתפקד. יכול כי בנושאים מהותיים, היה נדרש ביהמ"ש במסגרת הדיונית של בקשה למתן הוראות ליתן הנחיות בהתאם להמלצות האפוטרופוס שהיה ממונה. לפיכך ומכאן, הקושי בנימוק ולפיו מדובר בייפוי כוח לטובת אדם אחר – החברה, כדרישת סע' 14(ב) לחוק השליחות.
21. למעשה, מדובר בייפוי כוח שנועד לטובת מ' כשולח. בית המשפט קמא פירט בהחלטתו והפנה בין היתר לספר שכתב מ', ולפיו חשש כי מפעל חייו, החברה, תנוהל שלא ב"רוח טובה". מ' הזכיר בספרו, כפי שפירט בית המשפט, את המחלוקות בדור הקודם, בין מ' לאחיו והחשש כי מחלוקות יפרצו גם בין ילדיו והכול בקשר לשליטה בחברה. לפיכך, אין עסקינן בייפוי כוח לטובת החברה, כאשר מטרת הכנת ייפוי הכוח הייתה רצונו של מ' כי גם לאחר גריעת כשרותו, ככול והדבר ניתן, ישררו שלום ואחווה בין ילדיו, כאשר יישאו הם באחריות להמשך השליטה בחברה.
22. ביהמ"ש קמא קבע כי מתקיים היסוד השני שבסע' 14(ב) לחוק השליחות, (סע' 52 לפסק הדין) ולפיו ללא הכרה בייפוי הכוח ככזה שאינו הדיר, לא ניתן יהיה לקבל החלטות באסיפה הכללית נוכח נבצרות מ'. הקושי בקביעה זו הינו בכך שללא ייפוי הכוח, היה נמצא המנגנון להחלפת מ' כבעל מניות, באמצעות אפוטרופוס שהיה ממונה לניהול רכוש זה של מ', (המניות). בנוסף, לא ניתן לקבוע כי ביצוע הזכות תלוי בביצוע נושא השליחות, היינו יש קושי בקביעת ביהמ"ש קמא, שללא הכשרת ייפוי הכוח, החברה לא תוכל לתפקד וש- "ידי האסיפה הכללית תהיינה כבולות".
23. קביעת ביהמ"ש קמא ולפיה ייפוי הכוח אינו הדיר, משמעה, כי גם אם לא היתה נגרעת כשרותו של מ', הוא לא יכול היה לחזור בו מייפוי הכוח. נניח כי ביום שלמחרת החתימה, היה מ' מתחרט ומבקש לבטל את ייפוי הכוח. קביעה ולפיה מדובר בייפוי כוח שאינו הדיר בנסיבות, הינה כקביעה ולפיה מ' ביום שאחרי, לא יכול היה לבטל את ייפוי הכוח, ודומני שהדבר מדגים את הקושי בקביעת ביהמ"ש קמא.
24. לדברים אלה יש להוסיף כי כאשר עסקינן בייפוי כוח התקף ל – 20 שנה! כלשון המסמך, יש קושי בכך שייפוי הכוח לא נערך בהתאם לדיני הנוטריונים, בין היתר לפי סע' 20 לחוק הנוטריונים, תשל"ו – 1976, ולפיו נקבע כי ייפוי כוח כללי, דורש כתנאי לתוקפו, עמידה בתנאים שנקבעו בחוק הנוטריונים ובתקנות שהותקנו לפיו כאשר לא היתה מחלוקת בענייננו, כי הגם שפרופ' גרוס, מאמת החתימה, הינו נוטריון, ייפוי הכוח לא נערך כייפוי כוח נוטריוני.
25. למעלה מהצורך יש להתייחס לכך שתקנון החברה, מתייחס להשתתפות באסיפה כללית לגורם שאוחז בייפוי כוח, כאשר התוקף הינו לפי התקנון מוגבל, לשנה. בענייננו, עסקינן בייפוי כוח לשנים ארוכות ורבות. עולה קושי בכך שמ' יכול היה לפעול לאור הנסיבות לשינוי תקנון החברה, ולכל הפחות לנסות ולבצר בדרך זו של הוראות התקנון, הוראות לעתיד לגבי אופן ניהול החברה, כך למשל, ליצוק תוכן במסגרת התקנון לחזונו בקשר לניהול החברה בידי בני משפחתו. הדברים נכתבים למעלה מהצורך שכן מסקנתי הינה שעסקינן בייפוי כוח שהינו בסופו של דבר מכשיר לביצוע שליחות, שאינו "חי הנושא את עצמו", אינו יוצר זכויות מהותיות, ולאור כך שאין ענייננו בהרשאה העומדת בתנאי סע' 14(ב) לחוק השליחות, שהינו החריג לכלל הקבוע בסע' 14(א), הרי שייפוי הכוח פקע בגריעת כשרותו של מ'. זאת, הגם שמ' ערך מאמצים לאור החשיבות אותה הוא ראה, כשלעצמו, לדרך ולמנגנון שהוא מעוניין כי החברה תנוהל לאחר גריעת כשרותו.
26. לפיכך, מסקנתי הינה שיש להתערב בקביעה המשפטית המהותית נשוא פסק הדין קמא, ולהורות על כי בגריעת כשרותו של מ', הסתיימה אותה שליחות שבאה לביטוי באמצעות ייפוי הכוח. אין מנוס מהחזרת הדיון לבית המשפט קמא, על מנת שידון בשאלת מינוי אפוטרופוס לרכוש העסקי של מ'.
הסמכויות שניתנו למשקיף בהתאם לפסק הדין המשלים
27. במסגרת פסק הדין קמא, ניתנו הוראות שהביאו להרחבת סמכויות המשקיף. מלכתחילה, מונה המשקיף לאור המחלוקות הרבות שעלו בין ילדיו של מ' וזאת במסגרת החלטת ביניים. המשקיף הגיש דוחות, הפעיל את סמכויותיו, וביקש מיוזמתו הוראות מבית המשפט לנוכח הנסיבות, בהן המחלוקות העמוקות שבין מיופי הכוח. בכול הנוגע לשיקול הדעת שהפעיל בית המשפט, בנוגע לסמכויות שניתנו למשקיף, מדובר בקביעות עובדתיות ביחס למצב הדברים נכון לשעת קבלת כל החלטה והחלטה. לדברים יש להוסיף, כי שיקול הדעת של בית המשפט למתן הוראות בקשר לניהול השוטף של החברה, הינו רחב ביותר, ואיני סבור שיש הצדקה להתערבות בהנחיות שניתנו הנוגעות לניהול החברה. במיוחד, לאחר שאלו ניתנו לאור המלצותיו המנומקות של המשקיף. לא מצאתי הצדקה להתערבות בעצם מינוי המשקיף נוכח הנסיבות והמחלוקות העמוקות שבין בני המשפחה כאמור בדגש על מיופי הכוח.
28. לפיכך ומכאן, שאין הצדקה להתערבות בהחלטות הביניים אשר גם עליהן הוגש הערעור. אין הצדקה להתערבות בהחלטת הביניים מיום 22.5.17, בכול הנוגע למינוי המשקיף לחברה. אין הצדקה להתערבות ערעורית בהפעלת שיקול דעת בית המשפט קמא, בהחלטה הראשונה מיום 24.6.18, כאשר בחן ובדק לפני ולפנים, את תהליך קבלת ההחלטות, שבסופן קבע שאין להתערב בהחלטת החברה בנוגע לבונוסים והטבות לדירקטורים, נושא שנתמך בחוות דעת מקצועית לפי המקובל בתחום, נושא שקיבל את המלצת המשקיף כמו גם שנקבע בידי בית המשפט בקביעה עובדתית, כי ההחלטות לגופן סבירות. יש להוסיף כי העדר צירוף החברה עצמה, מקשה מאוד על אפשרות הדיון בנושא, כאשר לחברה יש מעמד בנושא זה, אולם זו לא צורפה. באותה מידה, אין הצדקה להתערבות בשיקול הדעת שערך בית המשפט קמא, כאשר בחן במסגרת החלטת הביניים מיום 24.6.18, (ההחלטה השנייה מאותו יום), את שאלת השימוע שיש לערוך לר', בדבר המשך העסקתו בחברה כסמנכ"ל ובנסיבות כפי שפורטו. לפיכך יש לדחות הערעור בנוגע להחלטות הביניים שניתנו בתיקים קמא.
הוראות לתקופת הביניים
29. במסגרת פסק דינו של בית המשפט קמא, כמו גם בהחלטות ביניים שניתנו, מונה משקיף וכן הורחבו סמכויותיו. הקביעה המהותית כפי שפורט לעיל, נוגעת לצורך שבמינוי אפוטרופוס לרכושו העסקי של מ', נושא שיחזור להמשך טיפולו והחלטתו של בית המשפט קמא. עד לקביעת הגורם שיהיה האפוטרופוס לרכוש העסקי, אין מקום לכל שינוי בהוראות הביניים בהן הסמכת המשקיף כפי שנקבע בבית משפט קמא. יכול ומינוי גורם מתאים לתפקיד האפוטרופוס לרכוש העסקי, יביא לייתור מינוי הגורם המשקיף, וכפי שפורט, הדברים הינם לשיקול דעתו של בית המשפט קמא, אשר חזקה עליו שיביא בחשבון את עמדות כל הנוגעים בדבר כולל הגורמים המקצועיים.
עמדת גב' א.פ לגבי המניות ולאור סעד הצהרתי נשוא תלה"מ 39149-07-17 30. במסגרת הדיון בערעור, גב' א.פ ביקשה להפנות לפסק הדין שניתן ביום 9.2.20, בהליך שהצדדים לו היו היא מצד אחד, ומ' באמצעות האפוטרופוס לדין, עו"ד אברהם דבירי, מצד שני. בפסק הדין, נקבע לבקשתה של א', כי תתקבל הצהרה פורמאלית, לזכויותיה במניות הרשומות על שם מ', ובית המשפט קמא מצא כי ניתן להסתפק בסעד ההצהרתי אשר נתבע ע"י א', (סע' 85 לפסק הדין). לפיכך ניתנה הצהרה על כי א' הינה הבעלים במשותף עם מ', בכול הרכוש והזכויות שיש להם, (סע' 86), כאשר לענייננו, רלבנטית ההצהרה העקרונית בדבר השיתוף במניות מ' בחברה.
31. א' טוענת במסגרת הערעור, שאין מקום להתייחס בהמשך הדברים, אלא למחצית המניות הרשומות על שם מ', שכן המחצית השנייה הינה בבעלותה. על כך השיב האפוטרופוס לדין והפנה לפסק דינו של בית המשפט קמא, אשר בסע' 84 לפסק הדין, התייחס לכך שהמניות לא יועברו לא' בפועל, כל עוד מ' בחיים, הגם ההכרה העקרונית בזכויותיה.
32. דומני שברור כי המינוי של הגורם שיהיה האפוטרופוס לרכושו העסקי של מ', לענייננו, מניות מ' בחברה, יהיה לגבי הרכוש העסקי ובין היתר המניות, כפי שיהיו רשומות לטובתו של מ' בחברה, בכול רגע נתון. ככול שיועברו בפועל מניות ממ' לא', העברה ברישומי החברה וברישומי רשם התאגידים, יהיה צריך להביא הדברים בחשבון. לעת הזו, אין לי אלא להפנות את הצדדים, כך למשל להוראת סע' 176 לחוק החברות, שכותרתו: "בעל מניה בחברה פרטית", הקובע כי: "בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות". בעלות במניה "נחתכת" לפי הרישום בראש ובראשונה בספרי החברה. רישום המניות אינו דקלרטיבי בלבד. כך למשל, באסיפת בעלי המניות, בעל זכות הצבעה הינו מי שרשום כבעל מניות. לצורך המחשת הדברים, ראו פסיקה ממש לאחרונה ובכל הנוגע לבעלות במניות בחברה: ה"פ (מחוזי תל אביב) אורסיס נ' משרד המשפטים, [פורסם בנבו] (כב' השופט ברנר, 16.6.20). ת"א 19042-03-18 (מחוזי חיפה) עופר נבון נ' סול צ'יפ [פורסם בנבו] (כב' השופט רון סוקול, 16.12.19). יש להוסיף כי יכול ובתקנון החברה ייקבע הסדר אחר בנוגע לבעלות במניות ואיני משוכנע כי בענייננו, יש שינוי לכלל, תוך שאציין כי הדיון בנושא זה לא מוצה במסגרת הליך הערעור.
33. לפיכך ולאור הטענה שהעלתה ב"כ של גב' א.פ, לגבי זכותה העקרונית של א' לשיתוף מלא בכול הרכוש ובאופן קונקרטי לגבי המניות, הריני להעיר כי הדברים כפופים לדין כאשר בית המשפט קמא יביא בחשבון כי הצורך במינוי אפוטרופוס לרכוש העסקי של מ' נוגע בין היתר למניות הרשומות על שמו בחברה וברשם התאגידים ובהתאם לרישומים אלו.
לפיכך, לו תישמע דעתי, יקבע כי הערעור יתקבל בחלקו, כפי שפורט לעיל.
34. בנוגע להוצאות: הנני מביא בחשבון שהערעור התקבל רק בחלקו, לגבי הנושא המהותי הנוגע לייפוי הכוח. לפיכך, המשיב 2 (מר נ.פ), יישא בהוצאות המערערים בסך כולל של 10,000 ₪. בנוסף, המשיבה 3 (גב' ח.פ) תישא בהוצאות המערערים בסך כולל של 10,000 ₪.
יעקב פרסקי, שופט
סגן הנשיאה, השופט אריאל ואגו, אב"ד:
אני מסכים.
אריאל ואגו, סגן נשיאה
השופט עמית כהן:
אני מסכים.
עמית כהן, שופט
לפיכך, הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט יעקב פרסקי
העירבון שהפקידו המערערים יושב להם באמצעות ב"כ.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.
ניתן היום, ג' ניסן תשפ"א, 16 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
אריאל ואגו, סגן נשיאה יעקב פרסקי, שופט עמית כהן, שופט
אריאל ואגו