ברור מההתכתבויות הנ"ל, כי גם בהמשך הדרך התנהלו הצדדים על פי אותה חלוקת סיכונים - הנתבעת נשאה בעלויות הפחת הגבוה (חומר גלם וקולרים) והתובעת נשאה בעלויות ייצור איטיות והפסולים.
מכתבה בדוא"ל של גב' בן חורין למר בלום מיום 12.11.2017 (נספח 21 לתצהיר בן חורין) מחזק את המסקנה הנ"ל. מכתב זה נשלח בסמוך לסיום ההתקשרות בין הצדדים. ברור מנוסחו, כי היחסים כבר עלו על שרטון, ולמרות זאת כתבה גב' בן חורין כדלקמן:
"שרון בוקר טוב,
אין ספק שהחיים מלאי הפתעות ואתה אחד מאלה שלא מפסיקים להפתיע...
פלסאל סוחבת על גבה נזקים, שנגרמו כתוצאה מהייצור אצל קסט (עלויות ח"ג ומוצרים). אנחנו שלמנו בשוטף כספים, על אף אינסוף בעיות ואספקת מוצרים פגומים. אנחנו הקדמנו תשלומים על מנת לתמוך בקסט. בנוסף שלמנו הוצאות שונות מעבר לשוטף על פי דרישותיכם...
אני טרם החלטתי כיצד לסיים את מערכת היחסים הזו, יחד עם זאת, זכותך המלאה לעבור ל"אפיק אחר", כפי שאתה יודע אנחנו נענה בהתאם..." (הדגשות שלי - א.ר.).
גם מכתב זה מעיד, כי ההסכמה לפיה הנתבעת תישא בעלות חומר הגלם והקולרים המשיכה לאורך כל הדרך, עד השלב בו עלו יחסי הצדדים על שרטון.
24. עדות גב' בן חורין בחקירתה הנגדית תומכת במסקנה, כי זו אכן היתה ההסכמה שהושגה בין הצדדים, ומבהירה כי השינוי בעמדת הנתבעת חל רק בדיעבד. מפאת חשיבות הדברים, אצטט את דברי גב' בן חורין, כלשונם:
"...ש: מתישהו אמרתם שאתם תשלמו, אתם תספגו את זה? את עלות חומרי הגלם והקולרים? אתם אמרתם את זה מתישהו?
ת: א' כן. כשדובר על אחוזים הגיוניים, לא על אחוזים לא הגיוניים."
(עמ' 40, שורות 22 - 24 לפרוטוקול).
ברור מדברים אלה, כי הצדדים הסכימו, במהלך כל ההתקשרות ביניהם ועד לסיומה, כי הנתבעת תישא בעלות חומר הגלם והקולרים, וכך הם התנהלו. אמנם, הנתבעת סברה (או ציפתה) כי אחוז הפסולים יעמוד על שיעור של 5% - 6%. אולם, ציפייתה התבדתה והתברר, כי אחוז הפסולים גבוה בהרבה, ומכאן נולדה (בדיעבד ולאחר מעשה) אי הסכמתה לשאת בעלויות, שהתבררו כגבוהות הרבה ממה שהעריכה בתחילה.
אם נסכם, מהתכתובות בין הצדדים עולה תמונה ברורה, לפיה להסכמה המקורית התווספה, במהלך ההתקשרות, הסכמה נוספת (או תיקון), לפיה הנתבעת תקבל זיכוי בגין הפטמות הפסולות, אך תישא בעלות חומר הגלם והקולרים בגין פטמות אלה. התנגדות הנתבעת לשאת בעלויות אלה נעשתה בדיעבד, לאחר שהסתיימה ההתקשרות החוזית, והתברר לה כי העלויות גבוהות בהרבה ממה שהעריכה תחילה. אין בהתנגדותה המאוחרת כדי לשנות את תנאי ההתקשרות החוזית. העובדה שציפייה של צד לחוזה התבדתה אינה מטילה חובה על הצד השני לפצותו בגין כך (ראה ע"א 5131/10, לעיל).