השלישית - נטל ההוכחה עבר אל כתפי התובעת בשתי נקודות. האחת - היה עליה להוכיח את טענתה לפיה, התבנית היא שגרמה לליקויים שהובילו לפסילת הפטמות. השניה - מוטל עליה הנטל להראות כי עמדה ברף בקרת האיכות המוסכם (AQL) וכי לא היה מקום לפסול משלוח שלם. אזכיר, כי על בעל דין מוטל הנטל להוכיח את טענותיו כלפי הצד שכנגד. לפיכך, נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל היסודות העובדתיים של טענות ההגנה שלו (י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, תש"ע - 2009, עמ' 1723). נטל הבאת הראיות הוא חובה משנית הנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ותכופות נע כמטוטלת בין הצדדים במהלך ההליך ובפרט בשלב שמיעת הראיות (לעניין זה ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נגד שלום גרשון הובלות בע"מ פ"ד ס"א(3) 18).
התובעת העלתה טענה לפיה, התבנית היתה פגומה והיא שגרמה לליקויים בפטמות. אמנם, בתחילת הדרך תהליך הייצור לא היה יציב ובוצעו שינויים בתבנית (נספח ה לתצהיר בלום). אולם, לאחר מכן התהליך התייצב (ראה נתוני הייצור בהמשך - נספח 2 לתצהיר בן חורין). איש מהצדדים לא סבר שמקור הפגמים בתבנית, אלא דווקא בתהליך הייצור במפעל התובעת (ראה נספחים 7 - 8, 12 - 14 ו - 23 לתצהיר בן חורין). הנתבעת הראתה, כי ריבוי הפגמים - אבק/לכלוכים, נקודות שחורות, עודף או חוסר בסיליקון - ממילא לא מתיישב עם פגם בתבנית, הגורם לפגם אחד מסויים שחוזר על עצמו ולא ריבוי פגמים, כפי שארע בענייננו (ראה חוות דעת אנדמן). לפיכך, חזר אל התובעת הנטל להראות כי המקור לפגמים הוא דווקא התבנית, אשר סופקה לה על ידי הנתבעת. התובעת לא עמדה בנטל זה.
הדברים נכונים גם לעניין טענת התובעת בדבר הצורך בפסילת משלוח שלם. הנתבעת הראתה כי מתחילת הדרך נמצאו פגמים בתהליך הייצור במפעל התובעת, היקפי הפסילה היו ניכרים (נספח 23 לתצהיר בן חורין), הוחזרו משטחים שנפסלו לצורך מיון של 100% על ידי התובעת ועל חשבונה (נספחים 13 - 14 לתצהיר בן חורין) ואפילו לאחר מיון כאמור נמצאו פטמות פסולות בשיעור של 6% (נספח 17 לתצהיר בן חורין). ראיות אלה העבירו את נטל ההוכחה בנקודה זו לכתפי התובעת. היה עליה להראות מהו רף בקרת האיכות המוסכם בין הצדדים (AQL) וכי עמדה בו. כאן המקום לציין, כי התובעת לא הביאה לעדות מומחה או איש טכני בעל מומחיות מטעמה (עמ' 2, שורות 16 - 35 לפרוטוקול), אלא הסתפקה בתצהיר מר בלום, שאיננו איש טכני (עמ' 2, שורות 3 - 6, לפרוטוקול) ונבצר ממנו לתת חוות דעת מקצועית בנקודה זו.