95. להתרשמותנו, לא ניתן להתעלם מכך שהחברה אינה שבעת רצון מהתנהלותו של המבקש וכי מערכת היחסים בין הצדדים עכורה וקיים חוסר אמון הדדי בין הצדדים.
96. כשנשאל המבקש לעניין קיומו של משבר אמון בינו לבין יו"ר הדירקטוריון ציין "מבחינתי אין שום משבר. יש פה משבר מלאכותי שהומצא. אני עבדתי עם שפירא ולא הייתה לו טענה אחת כלפיי עד ליצירת הדבר הזה" (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון שורות 1-2). לאחר שבית הדין חידד את השאלה ציין המבקש "משבר האמון נוצר מהצד שלו והוא יצר מציאות של משבר" (שם, שורה 4). גם בסיכומיו טען המבקש כי יו"ר הדירקטוריון יצר משבר אמון "פיקטיבי חד צדדי" על מנת להצדיק את פיטוריו (ס' 6 לסיכומי המבקש).
97. עם זאת, קשה לקבל טענה זו נוכח התבטאויותיו של המבקש במסמכים ששלח לדירקטוריון והמסרונים ששלח לעובדים, העובדה שלכל אורך הבקשה, תצהירו וסיכומיו מתבטא כנגד עו"ד שפירא באמירות קשות ומייחס לו בין היתר השתלטות על הדירקטוריון, נקיטה בפעילות "אגרסיבית וחסרת תקדים" להדחתו מהחברה (ס' 23 לתצהיר המבקש) מכירת החברה ב"נזיד עדשים" בהליך חפוז לצד ג' מתוך אינטרסים אישיים (ס' 62 לבקשה) אי אמירת אמת בעדותו (ס' 18-19 לסיכומי המבקש) וכאשר הן המבקש והן עו"ד שפירא הצהירו בפנינו בריש גלי כי בכוונתם להגיש תביעות אישיות האחד כנגד השני (ר' עמ' 8 לפרוטוקול הדיון שורות 28-31; עמ' 17 שורות 20-21).
98. בנוסף, חשוב לזכור כי המבקש הוא שבחר להמשיך להתייצב במקום העבודה על אף הוראה ברורה מטעם הדירקטוריון הממונה עליו כי הוא מושעה מעבודתו עד להודעה חדשה, ובכך העמיק את המשבר בין הצדדים אף יותר. זאת, אף מבלי להכריע ביתר טענות החברה לפיהן המבקש הסית עובדים ונטל ציוד השייך לה.
99. משבר האמון האמור אינו קיים רק בין המבקש לעו"ד שפירא, שכן ההצבעה בדירקטוריון לטובת סיום העסקת המבקש הייתה פה אחד. כמו כן, עו"ד בן-צור, חבר נוסף בדירקטוריון, הצהיר בפנינו "אני לא מאמין למילה שיוצאת למבקש מהפה" (עמ' 26 לפרוטוקול הדיון שורה 22).
100. לזאת נוסיף כי משבר האמון בין הצדדים הוא בעל משמעות גבוהה במיוחד אף כאשר שוקלים את העובדה שהמבקש כיהן כמנכ"ל המשיבה, שהוא למעשה התפקיד הבכיר ביותר בחברה. גם עניין זה מקשה על אכיפת יחסי עבודה במקרה זה, לאור העובדה שמנכ"ל צריך לעבוד תוך אמון מיוחד של הדירקטוריון בו (ר' ע"ע (ארצי) 47000-09-13 אוצר מפעלי ים בע"מ נ' אריאל זילבר, ניתן ביום 10.5.15 וכן לובוצקי, פרק 5 עמ' 50). דברים אלה מקבלים משנה תוקף בפרט נוכח מצבה של החברה עליו עמדנו בראשית דברינו, המגביר את הצורך בקיום יחסי עבודה תקינים בין הגורמים הניהוליים בה, שיסייעו למקסם את טובתה.