המומחה נחקר לעניין זה והעיד, כי חוות הדעת משנת 2013, נערכה כאשר התבקש רק לכמת את חוות דעת מר רוזנברג ואילו חוות הדעת שהוגשה במסגרת ראיות הנתבעת, נערכה לאחר שהתבקש גם לבדוק את נכונות חוות דעת מר רוזנברג, ומצא כי מר רוזנברג טעה (עמ' 91 – 95).
6. סבורני, כי יש להעדיף את פרשנות העירייה להסכם הראשון, על פרשנותה של התובעת –
אפרידר מדגישה בפרשנותה את הרקע לכריתת ההסכם, לרבות הוויתור שעשתה במסגרת ההסכם על התביעה שהגישה נגד העירייה בת.א 4263/05 שהוזכרה לעיל. לטענתה, ההסכם היטיב עם העירייה, אשר קיבלה לידיה על פיו את בית העם שבו היתה מעוניינת, מבלי לשלם בכסף תמורת המבנה ותמורת השימוש בו במהלך שנים רבות. אפרידר מפרשת את ההסכם ככולל התחייבות מפורשת למתן זכויות בניה ביעוד מסחרי בשווי הזכויות שעליהן וויתרה אפרידר, במסגרת הסכמתה להעברת בית העם לבעלות העירייה.
העירייה טוענת מנגד, בין היתר, כי לא היתה מוסמכת להתחייב להעניק לאפרידר זכויות בניה - פעולה המצויה בסמכות מוסדות התכנון, וניתנת להיעשות רק על פי תכנית - וממילא לא התחייבה לכך. לטענתה, ההסכם היטיב דווקא עם אפרידר שכן הלם את רצונותיה ותכוניותיה באותו שלב. הוויתור שעשתה אפרידר לא היה כה דרמטי כנטען בסיכומיה, שכן העירייה יכולה היתה לרכוש את זכויותיה של אפרידר במגרש ובמבנה בערך נמוך למדי, על דרך של הפקעה.
העירייה גורסת כי התחייבותה במסגרת ההסכם הראשון לעניין ניוד הזכויות היתה, כלשונו הפשוטה של סעיף 8 להסכם: "...לשתף פעולה עם אפרידר ולפעול ביעילות ובאינטנסיביות על מנת לקיים הוראות הסכם זה".
לסברתי, לשון ההסכם פשוטה וברורה, ואין מקום לקרוא לתוך תניותיו הוראות משלימות, תוך היזקקות לנרטיב כזה או אחר, ודאי לא הוראות העומדות בסתירה להוראותיו המפורשות של ההסכם, או שאינן מתיישבות עמן. דברים אלה נכונים עוד יותר לסברתי, בהינתן, כי אחד הצדדים להסכם הינו עירייה, אשר בהינתן המנגנון הקובע בחוק להתקשרויותיה (ס' 203 לפקודת העיריות), וכאשר היא אמונה על זכויות הציבור ונכסיו, יש לנקוט זהירות יתרה בפרשנות הסכמים שהינה צד להם.
יש גם ליתן את הדעת לאבחנה הברורה שבין העירייה וסמכויותיה, ובין הועדה המקומית וסמכויותיה, באשר לנושאי ההסכם.
ההסכם מתאר באופן ברור את המהלכים שאמורים להתבצע, לרבות המהלכים התכנוניים שיש לנקוט, לקראת השגת המטרה של ניוד הזכויות - כולם מהלכים שעל אפרידר ליזום ולבצע מול מוסדות התכנון, כאשר אין בהסכם כל התחייבות מפורשות או משתמעת של העירייה, להעניק זכויות או ולהניע מהלכים עקיפים לצורך קבלת ההחלטה הרצויה לאפרידר על ידי הוועדה המקומית.