בחקירתה הנגדית, הסבירה העדה מדוע לדעתה במקרה הספציפי הזה מדובר בחישוב המדויק ביותר (עמ' 6 ש' 30-32; עמ' 7 ש' 1-9, ש' 18-23).
דבריה קיבלו חיזוק בחקירתו הנגדית של מר פפר, עת נשאל על שיטת החישוב שנבחרה –
"כי המונה רשם רק על פאזה אחת. זה אומר שעל שתי פאזות הקריאה לא נרשמה. כל הצריכה שהייתה על הפאזה S ו – T לא נרשמה במונה... יש שם שלוש פאזות, מחלקים את החשמל באופן סימטרי כדי שלא כל העומס ייפול על אחת מהפאזות אחרת לא היינו עושים תלת פאזי. היינו עושים פאזה אחת וזהו. אם יש חיבור תלת פאזי אתה משתדל שהעומס יהיה עומס סימטרי שלכל פאזה יהיה זרם שווה. תמיד יכולה להיות סטייה אבל באופן כללי כל פאזה מקבלת בנפרד. במקום המדובר הייתה מאפייה. התנורים הם תנורים תלת פאזיים אני יודע את זה בגלל שמדובר בתנורים גדולים. זה לא תנור ביתי, זה תנור תעשייתי והם דורשים חיבור תלת פאזי"
(עמ' 12 ש' 17-27; ההדגשות שלי – ר.ב.)
12.6 בעדותו לפניי הסביר מר פפר כי התחשיב שבוצע הינו על הצד הנמוך, באופן המיטיב עם הנתבעים –
"הניסיון שיש לי בד"כ כשעושים את החיבור הזה לא עושים בשביל צדקה. החיבור בפאושל כמו שעשו כאן נועד כדי לגנוב חשמל – לא לשלם עבור חשמל שמשתמשים בו. אם מישהו עושה כזה דבר ההגיון אומר שהוא יעשה את החיבור הזה לא על מכשיר עם צריכה קטנה אלא למכשיר עם צריכה גבוהה..."
(עמ' 13 ש' 8-11; ההדגשה שלי – ר.ב.).
במילים אחרות, מעדותו של מר פפר עלה, כי מכשירי החשמל שחוברו לפאזה אשר מדדה את צריכת החשמל – היו מכשירים בעלי צריכה נמוכה, בעוד שמכשירי החשמל שחוברו לשתי הפאזות "המנותקות" – צורכים חשמל רב יותר; מכאן, שהתחשיב בוצע על יסודה של הצריכה שנמדדה בפאזה המחוברת, ומכאן כי מראש מדובר בחישוב חסר הואיל והמדידה העומדת בבסיס החישוב נמוכה מהצריכה בפועל בשתי הפאזות שלא נמדדו.
12.7 לפי סעיף 13(ד)(1) לאמות המידה ניתן לקבוע את התשלום עבור צריכה על בסיס הערכת הצריכה בהתאם לאמת מידה 14 אם "המונה הוסר או שלא רשם את מלוא צריכת החשמל כתוצאה מליקוי או מפגיעה בו" (כפי שאירע במקרה שלפניי).
בהמשך לכך, בסיפת סעיף 14(א) לאמות המידה נקבע, כי הערכת הצריכה תיעשה "על יסוד קריאת המונה בתיקון יחסי לפי אחוז הטעות או הליקוי של המונה".
סעיף 16(ג) לאמות המידה קובע כי "תקופת צריכת החשמל שלא כדין היא מהיום שבו החלה עד היום שבו נודע לספק השירות החיוני עליה".