25. ועתה לטענות המנהל המיוחד והכונס בנוגע לעסקת הנדסה.
בשאלה אם העסקה נגועה ב"עניין אישי" ואם היתה "עסקה חריגה" – לעמדת המנהל המיוחד, עסקת הנדסה היא עסקת בעלי עניין בהיותה "עסקה של חברה עם נושא משרה בה" כלשון סעיף 270 לחוק החברות – שכן מרדכי יונה שימש הן כנושא משרה בחפציבה הנדסה הן צד לעסקה באופן אישי. כן סבור המנהל המיוחד כי עסקינן ב"עסקה חריגה" כאמור בסעיף 272 לחוק; שכן ליבת עסקיה של חפציבה הנדסה בתקופה הרלוונטית היתה ביצוע עבודות בניה, וברי כי עסקת הנדסה אינה קשורה בפעילות זו, אינה מקדמת אותה, ודי בכך כדי שתיחשב כחריגה. יתר על כן, נטען שבמסגרת העסקה נדרשה חפציבה הנדסה להעמיד ערבויות בלתי מוגבלות בסכום לטובת חפציבה שיכון וחפציבה השקעות, וכתוצאה מכך עמדה חפציבה הנדסה בעצמה בפני סיכון ממשי לחדלות פירעון. זאת ועוד, נטען כי עסקינן בעסקה שבמסגרתה ביצע בעל השליטה בחפציבה הנדסה "פירעון מדומה" של חובו לחברה, ועסקה מעין זו חורגת בעליל מתנאי השוק; ושנית, העמדת ביטחונות להתחייבויותיהן של חברות אחרות ללא כל תמורה אף היא חורגת מ"תנאי השוק". ואולם חרף היותה עסקה חריגה, שאף נגועה בעניין אישי, על פי הנטען עסקת הנדסה לא הובאה לאישור על ידי האסיפה הכללית כנדרש בסעיף 272 לחוק.
בשאלה אם העסקה היתה "לטובת החברה" – לעמדת המנהל המיוחד לא הוצגה כל ראיה קונקרטית לתמורה חיצונית שצמחה לחפציבה הנדסה בגין העסקה; וקביעתו של בית המשפט, שלפיה החברה הפיקה תועלת מעצם השתייכותה לקבוצת חפציבה, מרוקנת את מבחן טובת החברה מתוכן. עוד נטען, כי ניכר שעסקת הנדסה נועדה לשרת רק את טובתו של בעל השליטה בחפציבה הנדסה (מרדכי יונה) – תוך שניתן לו פטור מפירעון חובו לחפציבה הנדסה, והועמדו ערבויות לחברות אחרות שבשליטתו; וכי בנסיבות אלה לכל הפחות נדרש היה להעביר אל בנק מזרחי את הנטל להראות כי העסקה משרתת את טובתה של חפציבה הנדסה. מכל מקום, לא יכול להיות ספק כי מדובר בעסקה בלתי שגרתית, ובנסיבות אלה היה על בנק מזרחי להתעמק במרכיביה ולוודא שאינו נותן יד לעסקה שאינה לטובת החברה – פעולה שכשל לבצע.
26. בשאלת היקף ההשבה הנובעת מן הביטול – לעמדת המנהל המיוחד לא היה מקום לקבוע כי במקרה של ביטול עסקת הנדסה ממילא תידרש חפציבה הנדסה להעביר כל סכום שתקבל מבנק מזרחי לחשבונו של מרדכי יונה ומשם חזרה לבנק, וזאת משום שאין למרדכי יונה זכות עיכבון בכספים אלה. על פי הנטען, למרדכי יונה יש לכל היותר זכות השבה אובליגטורית (ולא קניינית), שמכוחה הוא מהווה נושה רגיל של החברה הנתונה כאמור בהליכי פירוק, ובנוסף זכותו כפופה לקיזוז חובו לחברה (בסך של למעלה מ-5.4 מיליון ש"ח). ועוד נטען כי לנוכח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט בנוגע לתרופת ההשבה, לכל הפחות היה מקום להורות על השבה חלקית של הכספים לחפציבה הנדסה.