"ענין אישי" - ענין אישי של אדם בפעולה או בעסקה של חברה, לרבות ענין אישי של קרובו ושל תאגיד אחר שהוא או קרובו הם בעלי ענין בו, ולמעט ענין אישי הנובע מעצם החזקת מניות בחברה.
"קרוב" - בן זוג, אח או אחות, הורה, הורי הורה, צאצא או צאצא של בן הזוג או בן זוגו של כל אחד מאלה;
כפי שכבר צוין, נוסח זה הוא שחל בעת הרלוונטית לענייננו ומאז תוקן. עם זאת, הן קודם לתיקון הן לאחריו, הגדרת "עניין אישי" היתה ונותרה הגדרה רחבה ויש שיאמרו "מעגלית", ש"אינה יוצקת תוכן מהותי מעבר למשמעותו המילולית של המונח" (ראו: עניין אלוביץ', פסקה 31). ההרחבה נועדה לאפשר גמישות בהחלת ההגדרה: "לא בכדי בחר המחוקק להימנע מקביעת גבולות גזרה למונח 'עניין אישי'. המחוקק נקט הגדרה 'פתוחה' הנוקטת לשון 'לרבות', מתוך הבנה כי לאור הדינמיות של חיי המסחר ושוק ההון, עתידה ההגדרה להתמלא תוכן ממקרה למקרה" (עניין אלוביץ', שם) (וראו גם: גרוס - דירקטורים ונושאי משרה, עמ' 481; דוד האן "'נקי יהיה מביתו': עניין אישי באישור עסקה של חברה" הפרקליט מט 93, עמ' 96-95 (התשס"ז)).
לצד ההגדרה הרחבה, ההלכה הפסוקה הבהירה כי לא כל "עניין" שיש לאדם בעסקה יוגדר בהכרח כ"עניין אישי" לצורך חוק החברות; והמבחן שנקבע לשם הבחנה בין עניין "סתם" לעניין אישי, הוא "מבחן הזיקה העודפת". מטרתו של מבחן זה היא לקבוע אם למקבל ההחלטות בחברה יש זיקה אישית לעסקה, שהיא נוספת על האינטרס הטבוע בבעל מניות או בנושא משרה נורמטיבי מעצם היותו כזה, ומה מידתה של הזיקה הנוספת (ראו: עניין אלוביץ', פסקה 32; עניין ערד, בעמ' 335; תביעה נגזרת 7541-12-14 לייבוביץ נ' יורש, [פורסם בנבו] פסקאות 41-39 (2.6.2016) (ערעור על פסק הדין נדחה לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בפסק דין מיום 29.6.2017 ב-ערעור אזרחי 6798/16); גרוס - חוק החברות, עמ' 343-342). זאת ועוד, הובהר בפסיקה כי בכל הנוגע לעסקאות בעלי עניין יש לפרש את המושג "עניין אישי" בזהירות, ולהביא בחשבון את משקלה של הזיקה העודפת לעסקה הנדונה על רקע שאר נסיבות המקרה - "ולאפשר לגוף המברר 'לנקות' מניות המוכתמות לכאורה ב'עניין אישי' מקום שבו ייקבע כי משקלו של עניין זה קל וזניח" (עניין ערד, שם). ובמילים אחרות: אין להסתפק בעצם קיומה של "זיקה עודפת", אלא נדרשת "זיקה עודפת" משמעותית שיש בה כדי להשפיע על שיקול דעתו של בעל העניין (עניין אלוביץ', פסקה 32; השופט ח' כבוב ב-תביעה נגזרת (תל אביב) 48081-11-11 רוזנפלד נ' בן דב, [פורסם בנבו] פסקאות 108-105 (17.3.2013); גרוס - דירקטורים ונושאי משרה, עמ' 313-312; חביב-סגל 573-571).
- במקרה דנן, מרדכי יונה ובועז יונה עמדו כנושאי משרה בחברות משני צידיהן של עסקאות הגב-אל-גב ועסקת הנדסה. מרדכי יונה באופן אישי היה צד לעסקת הנדסה - שבגדרה הוא "שוחרר" מערבותו לבנק מזרחי, שניתנה להבטחת פעילותן של חפציבה שיכון וחפציבה השקעות; וחפציבה הנדסה היא שנטלה על עצמה את העמדת הערבות לבנק. במסגרת עסקתBTB דיסקונט היה זה בועז יונה שעמד משני צידי העסקה - כאשר נטל הלוואה מבנק דיסקונט, והעביר את הכספים לחפציבה השקעות, שמצידה שיעבדה אותם לטובת הבנק וערבה לפירעון אותה ההלוואה שנטל בועז יונה. בדומה לכך, מרדכי יונה ובועז יונה יחדיו היו צד גם לעסקתBTB מזרחי, בעקיפין ודרך חפציבה שיכון, כאשר חפציבה השקעות ערבה גם לבנק מזרחי לפירעון ההלוואה על ידי חפציבה שיכון. נסיבות אלה יוצרות מעצם טיבן "עניין" לנושאי המשרה בעסקאות הנדונות - ולגישתו של המנהל המיוחד, מדובר בעניין אישי מובהק שאינו מחייב בדיקה של "זיקה עודפת".
ראשית יובהר, כי עמדת המנהל המיוחד בדבר קיומו של עניין אישי שאינו מחייב בדיקת "זיקה עודפת", אינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות שניתנה בפסיקה להגדרת "עניין אישי" הקבועה בחוק. כמפורט לעיל, לא כל "עניין" של בעל מניות או נושא משרה בעסקה מהווה "עניין אישי" לצורך חוק החברות, ומבחן הזיקה העודפת נועד להבחנה בין זה לזה. זאת ועוד. המנהל המיוחד מסתמך בטיעוניו על טענת "המעגל הסטטוטורי", שדינה להידחות כאמור, וכלל אינו טוען לקיומה של זיקה עודפת שהיתה למרדכי יונה או בועז יונה בקשר עם עסקאות הגב-אל-גב או עסקת הנדסה; ממילא לא נטען ולא הוכח כי מדובר בזיקה עודפת משמעותית, שעשויה היתה להשפיע על שיקול דעתם של נושאי המשרה בקבלת ההחלטות עד כדי פגיעה בטובת החברות. הטענה היחידה שנשמעה בהקשר זה בנוגע לעסקאות הגב-אל-גב היתה "טענת אווירה" גרידא, שלפיה מרדכי יונה ובועז יונה היו מעוניינים בייפוי מאזניה של חפציבה השקעות מתוך תקווה שיהיה בכך לדחות את הקץ עד לקריסתה הצפויה של קבוצת חפציבה; ואולם טענה זו לא נתמכה בראיה כלשהי, ואין לה על מה שתסמוך. אשר לעסקת הנדסה - נטען כי מרדכי יונה ביקש להימנע באמצעותה מפירעון חובו האישי לחפציבה הנדסה, שעמד על מיליוני שקלים; ואולם גם טענה זו היא חסרת ממש על פניה, שכן אין חולק כי גם לאחר ביצוע העסקה חובו של מרדכי לחברה נותר כשהיה.