שנית, ובזה העיקר, בנסיבות המקרה עצם עמידתם של נושאי המשרה משני צידי המתרס של העסקאות אינה מעוררת חשש לפגיעה בחברות שנטלו על עצמן את העמדת הערבויות (חפציבה השקעות בעסקאות הגב-אל-גב, וחפציבה הנדסה בעסקת הנדסה), לא כל שכן חשש לפגיעה בבעלי המניות. כך, באשר בעלי המניות בחברות ומקבלי ההחלטות בה הם היינו הך, ודי בעובדה זאת כדי להפיג את החשש מפני ניגוד עניינים של נושאי המשרה. ואבאר.
- על פי מושכלות יסוד בדיני חברות, החברה שייכת לבעלי מניותיה - ועל כן פעולה שעליה מסכימים בעלי המניות כולם, אינה אלא פעולה שלהם ברכושם. על יסוד האמור נקבעה זה מכבר ההלכה שלפיה פעולה שנעשית בהסכמת כל בעלי המניות בחברה, ככלל לא תיחשב כהפרה של חובת האמונים כלפי החברה:
"כאשר לא מעורב בעל אינטרס חיצוני לחברה, דוגמת האינטרס של נושים, הרי רשאים כלל בעלי המניות לעשות ברכוש החברה כרצונם, ובכלל זה אף לתתו במתנה. בכך אין בעלי המניות פוגעים באיש זולתם, ופעולה הנעשית על ידם פה אחד אינה יכולה להוות הפרת חובת אמון כלפי מי מהם או עושק של מאן דהוא. הוא הדין במנהל, הפועל על דעת כל בעלי המניות (כשלחובתו כלפי הנושים ראה סעיף 424 לחוק העונשין, תשל"ז-1977). חובת האמון של המנהל כלפי החברה נועדה לקדם בסופו של דבר את ענייניהם של בעלי המניות" (ערעור אזרחי 995/90 אדורם מהנדסים בערעור מיסים נ' גת, [פורסם בנבו] פסקה 5 (14.7.1992)).
ובהקשר של עסקאות בעלי עניין, הובהר כי "משכל בעלי המניות נתנו את ידם לפעולה כלשהי של החברה, קשה לייחס עוד משמעות לצורך באישור הפעולה בהתאם להוראות הנזכרות" (ערעור אזרחי 10568/02 בנק לאומי לישראל בערעור מיסים נ' הררי, פ"ד נח(5) 673, 678 (2004); להלן: ערעור הררי); ועל כן ההלכה היא שבמצב שבו כל בעלי המניות בחברה מסכימים לעסקה מסוימת, יש לראות בה כפעולה כדין אף אם לא אושרה בהתאם לכללים לאישור עסקאות בעלי עניין (ערעור הררי, שם; דיון נוסף אזרחי 5286/04 הררי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 (24.1.2006), להלן: דיון נוסף הררי; ערעור אזרחי 4845/04 קליין נ' בלס, [פורסם בנבו] פסקה 12 (14.12.2006)).
דברים אלה תקפים וכוחם יפה במיוחד בענייננו - כאשר לא רק שבעלי המניות הסכימו להחלטות נושאי המשרה, אלא שבעלי המניות ונושאי המשרה חד הם. מרדכי יונה ערך את עסקאות הגב-אל-גב כיו"ר הדירקטוריון של חפציבה השקעות ובהיותו אף הבעלים בחברה; גם את עסקת הנדסה ביצע כיו"ר הדירקטוריון של חפציבה הנדסה ובהיותו הבעלים בה. ויוזכר, כי מדובר בשתי חברות פרטיות שהיו בבעלות מלאה של מרדכי יונה ושל רעייתו. הזהות בין בעלי המניות בחברות ובין מקבלי ההחלטות בה, מפיגה כשלעצמה את החשש מפני ניגוד עניינים מצד נושאי המשרה (מרדכי יונה ובועז יונה) - וגם בשל כך אין תוחלת בעמידה דווקנית על מנגנון האישור (ראו והשוו: דברי השופט נ' סולברג ב-ערעור אזרחי 6041/15 האמה בערעור מיסים נ' מולר, [פורסם בנבו] בפסקאות 9-6 לחוות דעתו (25.9.2016)).
- לא נעלמה ממני טענת המנהל המיוחד, שלפיה אין לראות בעסקאות ככאלה שאושרו על ידי כל בעלי המניות בחברות - וזאת בנסיבות שבהן רק מרדכי יונה חתם על מסמכי ההתקשרות ואין לכאורה עדות להסכמתה של רעייתו לעסקאות אלה; ואולם גם טענה זו דינה להידחות. ההבחנה בין עניינו של מרדכי יונה ועניינה של רעייתו, בכל הנוגע להחזקתם במניות חפציבה השקעות וחפציבה הנדסה, היא בנסיבות המקרה מלאכותית.
הגדרת "החזקה" שבסעיף 1 לחוק החברות, המפנה להגדרה זו שבסעיף 1 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, מורה כי "כשמדובר בהחזקה או ברכישה בידי יחיד - יראו יחיד ובני משפחתו הגרים עמו, או שפרנסת האחד על האחר, כאדם אחד"; ועוד יובהר, כי הגדרה זו חלה גם ביחס ל"כוח הצבעה" (להלן: חזקת ההחזקה). בבסיס חזקה זו עומדת בין היתר התפיסה שלפיה לבני משפחה כה קרובים ישנם אינטרסים כלכליים משותפים המביאים אותם להציג חזית אחידה בעניינים הנוגעים לחברה (ראו: ערעור אזרחי 645/04 בן שושן נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 32 (30.4.2009)). במקרה דנן, כלל לא נטען וממילא גם לא הוכח שאין תחולה לחזקת ההחזקה בעניינם של בני הזוג יונה; ואין כל יסוד לסבור כי אופן קבלת ההחלטות הקשורות בניהול החברות על ידי מרדכי יונה נעשה בניגוד לדעתה של חפציבה יונה, וכך גם בכל הנוגע לעסקאות הגב-אל-גב ועסקת הנדסה.