(א) נושא משרה בחברה אם וגם בחברה בת הנמצאת בשליטתה ובבעלותה המלאות, כבעל ענין אישי בעסקה בין החברה האם לבין החברה הבת, בשל עצם היותו נושא משרה בשתיהן או בשל היותו בעל מניה או בעל נייר ערך שניתן לממשו במניות בחברה האם;
(ב) נושא משרה במספר חברות בנות הנמצאות בשליטה ובבעלות מלאה של אותו אדם, כבעל ענין אישי בעסקה בין חברות בנות כאמור, בשל עצם היותו נושא משרה בחברות המתקשרות; (ההדגשות שלי-ע'ב').
בדומה לענייננו, החרגתן של עסקאות מהסוג שבסעיף קטן (א) מהחובה לבצע את פרוצדורות האישור של עסקאות בעלי עניין, נובעת כפי הנראה מכך שלנוכח הבעלות המלאה של חברת האם בחברת הבת - ספק אם ניתן יהיה למצוא בחברת הבת אורגן בלתי תלוי בחברת האם לצורך אישור העסקה. יתר על כן, כאשר חברה מצויה בשליטה מלאה של חברה אם, מטבע הדברים נדרשים נושאי המשרה בחברת הבת לפעול על פי הנחיות שניתנות על ידי חברת האם - ומשכך לא פעם יש קושי לראות בפעולה מסוג זה משום הפרה של חובות נושאי המשרה כלפי חברת הבת. הבעלות המלאה של חברת האם בחברת הבת אף יוצרת אחדות אינטרסים בין השתיים, באופן המפיג כשלעצמו את החשש לניגוד עניינים; וזה המצב גם כשמדובר בהתקשרות בין חברות בנות הנמצאות בשליטה ובבעלות מלאה של אותו אדם (כאמור בסעיף קטן (ב)) (ראו והשוו: דברי השופט ע' גרוסקופף ב-תיק אזרחי (מרכז) 47302-05-16 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בערעור מיסים (בפירוק) נ' אגסי, [פורסם בנבו] פסקה 78 (12.9.2018) (למען הסדר יצוין כי ערעור על פסק הדין תלוי ועומד); כן ראו: עדו לחובסקי דיני חברות: חברה יחידה ואשכול חברות, בעמ' 191 (2014)).
אציין עוד שהצדדים חלוקים ביניהם אם סעיף 270(1)(ב) חל בענייננו, ובית המשפט המחוזי נמנע מלהכריע בנדון - משהגיע לכלל מסקנה כי בכל מקרה לא הוכח "עניין אישי" של מרדכי יונה או בועז יונה בעסקאות הגב-אל-גב או בעסקת הנדסה. ההכרעה בנוגע לתחולת סעיף 270(1)(ב) לא דרושה גם במסגרת הדיון בערעורים שלפנינו, משקביעתו של בית המשפט המחוזי בנוגע ל"עניין אישי" מקובלת עליי. אציין רק שלטעמי לא מן הנמנע כי ניתן להחיל על העסקאות את הפטור שבסעיף זה, וכי מכל מקום הרציונאל העומד ביסוד הוראת הפטור כוחו יפה גם בנסיבות המקרה וכפי שפורט לעיל.
- סיכום ביניים: מנגנון האישור של עסקאות בעלי עניין הקבוע בחוק החברות מבקש להגן על החברה ועל בעלי המניות מפני קבלת החלטות שעלולות לפגוע בטובתם, בשל ניגוד עניינים שבו נתון מקבל ההחלטות ותוך העדפת טובתו האישית. מטרת הליכי האישור היא להבטיח שהעסקה תאושר על ידי אורגן בחברה ששיקול דעתו לא נפגם מחמת אינטרסים אישיים. אלא שבהתקיים נסיבות מסוימות עלול מנגנון האישור להימצא חסר תוחלת, וכזה הוא המקרה דנן. במקרה הפרטני שלפנינו, כל אחת משלוש העסקאות בוצעה על דעת שני בעלי המניות בחברות הערבות (חפציבה השקעות וחפציבה הנדסה) - ומאחר שהחברה היא רכושם של בעלי המניות, הלכה היא שהסכמת כל בעלי המניות מכשירה עסקת בעלי עניין, אף אם לא ננקט הליך האישור הפורמלי הנדרש בחוק. עוד הוברר, כי בחברות האמורות בעלי המניות הם למעשה גם מקבלי ההחלטות בה, ובהינתן זהות זו נמוג החשש מפני ניגוד עניינים מצד נושאי המשרה (מרדכי יונה ובועז יונה). נוסף על כך, בהינתן מבנה ההחזקה והניהול של חפציבה השקעות וחפציבה הנדסה, לא יכול להיות חולק כי עסקאות הגב-אל-גב ועסקת הנדסה ממילא היו מקבלות את אישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית ככל שהיה צורך בכך. בנסיבות אלה, ניכר כי אין רבותא בעמידה דווקנית על מנגנון האישור הקבוע בסעיף 272 לחוק, ולא קמה למנהל המיוחד עילה לביטול העסקאות מחמת שלא התקבלו כל האישורים הדרושים לעסקאות.
- בנקודה זו יש להוסיף ולהבהיר שלושה עניינים.
ראשית - לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, איני נדרשת להכריע בשאלה אם עסקאות הגב-אל-גב ועסקת הנדסה היו "עסקאות חריגות" כלשון סעיפים 271 ו-272 לחוק, אם לאו. ההבחנה בין עסקה חריגה לעסקה שאינה חריגה דרושה על מנת לקבוע אלו אישורים דרושים על מנת להכשירה; ואולם משהוברר כי בנסיבות המקרה ממילא אין יתרון לעמידה דווקנית על מנגנון האישור, מתייתר הצורך בהכרעה זו.