ב. הסוגיות הדרושות הכרעה במקרה דנן
37. לגרסת המנהל המיוחד, כל אחת משלוש העסקאות שבמוקד הערעורים (שתי עסקאות הגב-אל-גב ועסקת הנדסה) מהווה עסקת בעלי עניין כאמור בסעיף 270(1) לחוק החברות – בהיותה "עסקה של חברה עם נושא משרה בה" או "עסקה של חברה עם אדם אחר שלנושא משרה בחברה יש בה ענין אישי". כפי שכבר צוין, סעיף זה נועד לחול על עסקת בעלי עניין טיפוסית – שבה החברה מתקשרת עם נושא המשרה (או עם אדם אחר), באופן שבפועל נושא המשרה הוא שעומד משני צידי המתרס של העסקה (self dealing). מצב דברים זה מקים חשש כי נושא המשרה המצוי בניגוד עניינים יעשה שימוש לרעה בכוח ההחלטה הנתון לו מאת החברה, על מנת להתקשר בעסקה המיטיבה עימו על חשבון החברה או חלק מבעלי המניות שלה. המנגנון הקבוע בסעיף 272 לחוק נועד אפוא להתמודד עם חשש זה ולהפיגו באמצעות אישור העסקה על ידי גורם בחברה הנקי מניגוד עניינים; ולעניין האישורים הדרושים מבחין הסעיף בין "עסקה חריגה" ו"עסקה שאינה חריגה".
במקרה דנן נטען כי מדובר בעסקאות "חריגות", ועל כן ובהיעדר ועדת ביקורת בחברות, עסקאות הגב-אל-גב היו טעונות אישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית של חפציבה השקעות, ועסקת הנדסה היתה טעונה אישור הדירקטוריון והאסיפה הכללית של חפציבה הנדסה (סעיף 272(ב) לחוק). לגרסת המנהל המיוחד, ביחס לכל שלוש העסקאות לא קוים מנגנון האישור הדרוש – ועל כן ניתן לבטלן לפי סעיף 281 לחוק.
טענה נוספת שמשמיע המנהל המיוחד, היא שהעסקאות לא היו "לטובת החברה" כנדרש בסעיף 270 לחוק החברות וגם בשל כך הן ניתנות לביטול. אין חולק כי מקום שבו מדובר בעסקה שאינה לטובת החברה, כלל לא ניתן לקיימה – אפילו אם יינתנו לכך אישורים מיוחדים; ועל פי הנטען גם בהקשר זה חל סעיף 281 לחוק החברות, שלפיו חברה רשאית לבטל עסקה שבה התקשרה עם צד שלישי מחמת שלא אושרה כנדרש בחוק.
38. כפי שיבואר להלן, המקרה שלפנינו הוא מקרה ייחודי. עסקאות הגב-אל-גב ועסקת הנדסה מהוות לכאורה עסקאות בעלי עניין, שכן נושאי המשרה בחברות הערבות ניצבו משני העברים בכל עסקה. ואולם אף על פי כן, אף אחת משלוש העסקאות אינה מגלה חשש לפגיעה בחברות או בבעלי המניות ולא נשקפה להם כל סכנה מעסקאות אלה; אף לא לבעלי מניות המיעוט בחברות, ולו רק משום שבפועל כלל לא קיים מיעוט בחברות אלה. מצב דברים זה הוא תולדה של מבנה הבעלות והניהול של חפציבה השקעות וחפציבה הנדסה – שכל אחת מהן היא חברה משפחתית פרטית, הנתונה בבעלותו של מרדכי יונה יחד עם רעייתו חפציבה יונה, והוא גם זה ששימש כיו"ר הדירקטוריון בשתיהן. בהינתן הזהות שבין בעלי המניות בחברות לבין מקבלי ההחלטות בה, ברור שהעסקאות נעשו על דעת בעלי המניות; ובמצב דברים זה מנגנון האישור של עסקאות בעלי עניין הקבוע בסעיף 272 לחוק נמצא חסר תוחלת – ואין עוד משמעות לעמידה דווקנית על קיומו. נוסף על כך, בנסיבות אלה הנטל הרובץ לפתחו של המנהל המיוחד להוכיח כי העסקאות אינן עומדות במבחן "טובת החברה" הוא כבד במיוחד, ונטל זה לא הורם. התוצאה הנובעת מהאמור היא שלא קמה למנהל המיוחד כל עילה שבדין לביטול העסקאות. ועתה ארחיב.