41. על פי מושכלות יסוד בדיני חברות, החברה שייכת לבעלי מניותיה – ועל כן פעולה שעליה מסכימים בעלי המניות כולם, אינה אלא פעולה שלהם ברכושם. על יסוד האמור נקבעה זה מכבר ההלכה שלפיה פעולה שנעשית בהסכמת כל בעלי המניות בחברה, ככלל לא תיחשב כהפרה של חובת האמונים כלפי החברה:
"כאשר לא מעורב בעל אינטרס חיצוני לחברה, דוגמת האינטרס של נושים, הרי רשאים כלל בעלי המניות לעשות ברכוש החברה כרצונם, ובכלל זה אף לתתו במתנה. בכך אין בעלי המניות פוגעים באיש זולתם, ופעולה הנעשית על ידם פה אחד אינה יכולה להוות הפרת חובת אמון כלפי מי מהם או עושק של מאן דהוא. הוא הדין במנהל, הפועל על דעת כל בעלי המניות (כשלחובתו כלפי הנושים ראה סעיף 424 לחוק העונשין, תשל"ז-1977). חובת האמון של המנהל כלפי החברה נועדה לקדם בסופו של דבר את ענייניהם של בעלי המניות" (ע"א 995/90 אדורם מהנדסים בע"מ נ' גת, פסקה 5 (14.7.1992)).
ובהקשר של עסקאות בעלי עניין, הובהר כי "משכל בעלי המניות נתנו את ידם לפעולה כלשהי של החברה, קשה לייחס עוד משמעות לצורך באישור הפעולה בהתאם להוראות הנזכרות" (ע"א 10568/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הררי, פ"ד נח(5) 673, 678 (2004); להלן: ערעור הררי); ועל כן ההלכה היא שבמצב שבו כל בעלי המניות בחברה מסכימים לעסקה מסוימת, יש לראות בה כפעולה כדין אף אם לא אושרה בהתאם לכללים לאישור עסקאות בעלי עניין (ערעור הררי, שם; דנ"א 5286/04 הררי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 4 (24.1.2006), להלן: דיון נוסף הררי; ע"א 4845/04 קליין נ' בלס, פסקה 12 (14.12.2006)).
דברים אלה תקפים וכוחם יפה במיוחד בענייננו – כאשר לא רק שבעלי המניות הסכימו להחלטות נושאי המשרה, אלא שבעלי המניות ונושאי המשרה חד הם. מרדכי יונה ערך את עסקאות הגב-אל-גב כיו"ר הדירקטוריון של חפציבה השקעות ובהיותו אף הבעלים בחברה; גם את עסקת הנדסה ביצע כיו"ר הדירקטוריון של חפציבה הנדסה ובהיותו הבעלים בה. ויוזכר, כי מדובר בשתי חברות פרטיות שהיו בבעלות מלאה של מרדכי יונה ושל רעייתו. הזהות בין בעלי המניות בחברות ובין מקבלי ההחלטות בה, מפיגה כשלעצמה את החשש מפני ניגוד עניינים מצד נושאי המשרה (מרדכי יונה ובועז יונה) – וגם בשל כך אין תוחלת בעמידה דווקנית על מנגנון האישור (ראו והשוו: דברי השופט נ' סולברג ב-ע"א 6041/15 האמה בע"מ נ' מולר, בפסקאות 9-6 לחוות דעתו (25.9.2016)).