ערעור אזרחי 8332/16 - עסקת BTB דיסקונט
- ערעור זה נסב אף הוא על עסקת הלוואה מסוג "גב-אל-גב". ביום 2.1.2007 העמיד בנק דיסקונט הלוואה לבועז יונה באופן אישי בסכום של 20 מיליון ש"ח; ובועז יונה מצידו העביר את סכום ההלוואה במלואו מחשבונו האישי לחשבון הבנק של חפציבה השקעות. חפציבה השקעות בתורה הפקידה את הכספים בפיקדון סגור, ששועבד לטובת בנק דיסקונט כערובה לפירעון ההלוואה שניתנה לבועז יונה (לעיל ולהלן: עסקת BTB דיסקונט).
לצורך ההתקשרות בעסקת BTB דיסקונט חתמה חפציבה השקעות (באמצעות מרדכי יונה) על "כתב מסגרת ליצירת עסקת 'גב אל גב' (BACK TO BACK) - פקדון כנגד הלוואה" (להלן: כתב המסגרת), שלפיו התחייבה האחרונה בפני בנק דיסקונט, בין היתר, כי הפיקדון יהיה כפוף "לזכויות השעבוד והמישכון, העיכבון והקיזוז, בדרגה ראשונה, יחידה ובלעדית, ללא הגבלה, לזכותכם ולטובתכם כבטוחה וערובה לתשלום/לפירעון ההלוואה וכל החיובים הקשורים בה לפי רישומיכם בכל עת, ואנו לא נהיה רשאים ולא נהיה זכאים למשוך את הפיקדון ו/או לעשות פעולה כלשהי בו משך כל התקופה עד לסילוק ולפרעון החוב המובטח (ההלוואה) על פי רישומיכם בכל עת וקביעתכם בלבד". התחייבות זו אושרה על ידי עורכת דין מטעם חפציבה השקעות, על גבי כתב המסגרת עצמו, שהצהירה כי מרדכי יונה מוסמך בחתימתו לחייב את חפציבה השקעות "וזאת בתוקף החלטות שהתקבלו על פי כל דין של האורגנים המוסמכים של הלקוחות ובתוקף מסמכי ההתאגדות של הלקוחות בהבינם היטב את תוכנו של המסמך הנ"ל, באופן שהמסמך הנ"ל תקף ומחייב את הלקוחות כלפי הבנק וניתן לאכיפה כלפי הלקוחות לצורך כל עניין ודבר". כן חתמה חפציבה השקעות (באמצעות מרדכי יונה) על איגרת חוב לטובת בנק דיסקונט, שניתנה להבטחת ההלוואה שהעמיד הבנק לבועז יונה ומכוחה הוטל שיעבוד לטובת הבנק על הפיקדון (להלן: איגרת החוב); ויצוין כי בשונה מעסקת BTB מזרחי, שיעבוד זה נרשם על ידי בנק דיסקונט במרשם החברות ביום 3.1.2007.
- בדומה לבנק מזרחי, עם קריסתה של קבוצת חפציבה העמיד בנק דיסקונט את ההלוואה לבועז יונה לפירעון מידי - ובתוך כך ביום 2.8.2007 "שבר" מיוזמתו את הפיקדון בחשבונה של חפציבה השקעות, ועשה שימוש בסכום שהצטבר בו (20,540,164 ש"ח) לכיסוי החוב של בועז יונה לבנק. בחלוף למעלה משש שנים, בחודש ינואר 2014 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות במסגרת הליכי הפירוק של קבוצת חפציבה - שבגדרה התבקש בית המשפט המחוזי לחייב את בנק דיסקונט להשיב לקופת הפירוק את הכספים שמשך מהפיקדון. בתמצית, המנהל המיוחד חזר על כל טענותיו ביחס לעסקת BTB מזרחי גם בנוגע לעסקת BTB דיסקונט (בשינויים המחויבים) - למעט הטענה שיש לבטל את המשכון המוסווה שיצרו הצדדים, שכן כפי שצוין בנק דיסקונט רשם את השיעבוד על איגרת החוב במרשם החברות.
לנוכח הדמיון בין הליך זה ובין ההליך שעניינו בעסקת BTB מזרחי, במהלך הדיון לפני בית המשפט המחוזי הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה בקשת המנהל המיוחד למתן הוראות תידחה; כי יראו "בנימוקים שניתנו ושעמדו בבסיס פסק הדין הראשון (בעניין עסקת BTB מזרחי-ע'ב') כנימוקים העומדים בבסיס דחיית בקשה זו וזאת מבלי שבית המשפט נדרש לטענות נוספות של המשיב כאמור (בנק דיסקונט-ע'ב')"; וכי המנהל המיוחד יהיה רשאי לערער על פסק הדין הדוחה את בקשתו בנוגע לעסקת BTB דיסקונט, שאז טענות הצדדים יהיו שמורות להם לפני ערכאת הערעור. הסכמות אלה קיבלו תוקף של פסק דין ביום 21.7.2016 (פירוקים 1549-01-14) [פורסם בנבו].