ההפרש במחירי המניות
67. לעניין זה טוענים התובעים, כי המחיר שתמורתו רכש נמרודי 15 ממניותיה של החברה הוא סך של 1,800,000 אירו, דהיינו על פי ערך חברה של 12,000,000 אירו, ובמחיר למניה של 120,000 אירו.
68. טענה זו נתמכת בלשונו של הסכם רכישת המניות, אשר אין חולק כי הנתבע חתום עליו. כך, בפסקה הרביעית בעמוד הראשון להסכם, נכתב במפורש, כי נמרודי ירכוש 15 מניות של החברה, המהוות 15% מהונה המונפק והנפרע, בתמורה לסך של 1,800,000 אירו. דברים דומים נכתבו בסעיף 2.2 להסכם רכישת המניות.
69. בסעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות נקבע:
"המניות הנמכרות לנמרודי בהתאם להסכם זה, ירכשו על בסיס שווי חברה של 12 מיליון יורו ומחיר למניה זהה לזה של כל מניה מתוך המניות הנמכרות ועמירן לא מקבל או יקבל כל פרמיה עודפת או נוספת על מחיר המניות הנמכרות לנמרודי כאמור. עמירן מתחייב כי במקרה שיתברר בכל שלב שהוא (לרבות לאחר מועד ההשלמה), כי עמירן רכש את המניות במחיר למניה אשר שונה מהמחיר למניה בהן נמרודי רוכש את המניות הנמכרות לנמרודי ו/או כי עמירן קיבל פרמיה עודפת או נוספת על מחיר המניות הנמכרות לנמרודי, עמירן יעביר לנמרודי את חלקו בפרמיה העודפת (pro-rata) לאחזקותיו של נמרודי במועד בו התגלה הדבר."
70. מכאן, שעל פי לשון ההסכם, התחייב הנתבע לרכוש את 35 המניות שרכש מקנולארי על פי ערך חברה זהה לזה שבו רכש נמרודי את 15 המניות שרכש, דהיינו 12,000,000 אירו, ובמחיר למניה של 120,000 אירו, כך שהיה צריך לשלם תמורת מניותיו סך כולל של 4,200,000 אירו.
71. כמתואר לעיל, התובעים טוענים, כי לאחר שהוגשה התובענה דנן התגלה להם כי הנתבע הפר התחייבות זו ורכש את חלקו במניות החברה לפי ערך חברה של 857,142 אירו בלבד ושילם עבור 35 מניות סך של 300,000 אירו בלבד, שהם 8,751 אירו בלבד למניה.
72. לתמיכה בטענה זו צירפו התובעים למוצגיהם (מוצג ל"א) את ההסכם שנחתם בין הנתבע לבין קנולארי ביום 25.4.2013, יום למחרת שנחתם בין נמרודי לנתבע הסכם רכישת המניות, במסגרתו, כאמור, התחייב הנתבע כי ירכוש את מניותיו במחיר זהה לזה ששילם נמרודי עבור המניות שרכש.
73. מסעיף 1.1 להסכם זה עולה, כי אכן במסגרתו רכש הנתבע מקנולארי 35 ממניות החברה. בסעיף 3.1 להסכם האמור נקבע מחירן של המניות- סך של 300,000 אירו.
74. מן האמור לעיל עולה, כי המסמכים שצורפו על ידי התובעים תומכים לכאורה בטענותיהם, שלפיהן הנתבע הפר את התחייבותו בסעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות ורכש את מניותיו מקנולארי במחיר נמוך בהרבה מהמחיר אשר שילם נמרודי עבור המניות שרכש.
75. כאמור לעיל, בכתב הגנתו טען הנתבע, כי בניגוד לנטען על ידי התובעים, מדו"ח בדיקת הנאותות שערך נמרודי עולה, כי הצדדים ידעו היטב כי בהתאם לפרקטיקה הנוהגת באלבניה, המחיר בהסכם שדווח לרשויות באלבניה, הוא ההסכם שצורף למוצגי התובעים, שונה מהמחיר ששולם על ידי הנתבע לקנולארי בפועל. עוד טען הנתבע, כי במצב דברים זה, חזקה כי נמרודי לא היה מתקשר בהסכם רכישת המניות לולא שוכנע כי הנתבע שילם אותו מחיר כמוהו פר מניה.
76. טענות אלה של הנתבע הן טענות עובדתיות. שעה שלא הוגשו תצהירים וראיות מטעמו, אין בידי לקבלן.
77. יש לציין, כי מעיון בדו"ח בדיקת הנאותות שצורף כנספח 1 לכתב ההגנה המתוקן שהגיש הנתבע, עולה כי לא מפורט בו המחיר למניה על פי ההסכם שצורף למוצגי התובעים. כל שנכתב בו הוא כי באלבניה נהוג להגיש הסכם שונה לרשויות, מקום בו הצדדים אינם מעוניינים לחשוף את סכום העסקה האמיתי, אלא שבמקרה דנן לא ברור מה הסיבה לחוסר ההתאמה בין ההסכמים.
78. עוד יצוין, כי הנתבע לא הכחיש מפורשות בכתב הגנתו כי חתם על הסכם שלפיו רכש את מניות החברה בסך של 300,000 אירו ואף לא ציין מהו הסכום ששילם עבור המניות שרכש. הוא אף לא הציג הסכם שלפיו רכש את מניות החברה במחיר זהה למחיר שבו רכש נמרודי את מניותיו. בנסיבות אלה, בהיעדר תצהיר וראיות מטעם הנתבע, טענות התובעים, הנתמכות במסמכים מזמן אמת, לא נסתרו.
79. אשר לטענותיו של הנתבע בנוגע לבדיקת הנאותות שביצע נמרודי, הרי שעל פי הנטען בכתב התשובה שהגישו התובעים, האמור בדו"ח בדיקת הנאותות מתייחס בכלל למערכת הסכמית אחרת ושונה, אשר בוטלה בהסכם רכישת המניות. לטענת התובעים, מדובר במתווה העסקה המקורי בין הנתבע לקנולארי מדצמבר 2012, שלפיו התכוון הנתבע לרכוש בעצמו את כל 50 המניות, לפני שהוסכם בינו לבין נמרודי על פיצול הרכישה של אותן מניות כך שהנתבע ירכוש 35 מהן ונמרודי ירכוש 15 מהן. מתווה זה בוטל בהסכם רכישת המניות.
80. לטענת התובעים, בדו"ח בדיקת הנאותות, אשר נחתם ביום 17.4.2013 מתואר הסכם עליו חתם הנתבע בחודש דצמבר 2012, לרכישת 50 מניות בחברה. אמנם בדו"ח נכתב בטעות כי ההסכם נחתם בדצמבר 2013, אך ברי כי מדובר בטעות סופר, שכן הדו"ח עצמו נחתם באפריל 2013 כך שאין הוא יכול להתייחס להסכם מחודש דצמבר 2013. הסכם זה בוטל, כאמור, עם החתימה על הסכם רכישת המניות.
81. טענות אלה של התובעים נתמכו בתצהירו של נמרודי (ראו סעיפים 53-54 לתצהירו של נמרודי). בנוסף, בסעיף 3.5 לדו"ח בדיקת הנאותות, שעליו הסתמך הנתבע בכתב הגנתו, נאמר כי הסעיף מתייחס להסכם שנחתם בין הנתבע לקנולארי לרכישת 50 מניות ממניות החברה. אף בכך יש כדי לתמוך בטענות התובעים, שלפיהן ההסכם אליו מתייחס דו"ח בדיקת הנאותות אינו ההסכם הסופי שנחתם בין הנתבע לקנולארי, שעה שאין חולק כי בסופו של יום הנתבע רכש מקנולארי 35 ממניות החברה. שעה שהנתבע לא הגיש ראיות מטעמו ולא חקר את נמרודי על תצהירו, הרי שטענות התובעים לא נסתרו.
82. נוכח האמור לעיל, סבורתני כי בנסיבות העניין ובהיעדר ראיות מטעם הנתבע, עמדו התובעים בנטל המוטל עליהם להוכחת טענותיהם בדבר ההסכם שנחתם בין הנתבע לבין קנולארי.
83. משכך, בהתאם לקבוע בסעיף 3.1.11 להסכם רכישת המניות, זכאים התובעים לפיצוי בשווי ההפרש בין המחיר ששילם נמרודי עבור כל מניה לבין המחיר ששילם הנתבע עבור כל מניה. כמפורט לעיל, הנתבע רכש את מניותיו במחיר של 8,571.42 אירו למניה ואילו נמרודי רכש מניותיו במחיר של 120,000 אירו למניה. כלומר, ההפרש בין המחירים הוא 111,428.58 אירו למניה. על מנת לחשב את חלקם של התובעים בפרמיה העודפת שקיבל הנתבע יש להכפיל סכום זה ב-15, שכן נמרודי רכש 15 ממניות החברה. קרי, על הנתבע לפצות את התובעים בסך של 15X 111,428.58 אירו= 1,671,428.7 אירו.