53. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר התובעים מעולם לא ביקשו לבטל את הסכמי ההשקעה. על פניו, מי שמבקש להתנער מהוראות הסכם, נדרש בראש וראשונה לפעול לביטול ההסכם. משקיע אינו יכול להמשיך להחזיק בסיכוי שהשקעתו תניב פרי, תוך איפוס הסיכונים. לכן קשה לקבל דרישה להשבה של מה ששולם על פי ההסכם, כשאין בצידה דרישה לביטול ההסכם. אם המשקיע אינו טוען לבטלות ההסכם וממשיך להחזיק במה שקיבל על פי ההסכם, דרישתו להשבה של מה ששילם על פי ההסכם מעוררת קושי.
54. גם ההשתהות של התובעים מעוררת קושי. התובעים לא העלו כל טענה נגד הנתבע או נגד החברה במשך שנים ארוכות, מאז ההשקעות בשנים 2007 - 2009 ועד שנת 2014, לכל המוקדם. התביעה הוגשה בסוף שנת 2016. לכל אורך השנים וגם לעת הגשת התביעה, איש מהתובעים לא ביטל את הסכם ההשקעה. אמנם, הנתבע לא העלה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה, ולכן אין אפשרות להידרש לטענה זו, אך בבחינת מכלול הנסיבות, יש לתת את הדעת להתנהלות התובעים.
כך למשל, מר קונדין העיד כי כבר בשנים 2011 – 2012 ביקר במשרדי החברה בישראל ומשיחות עם המהנדסים התברר לו שיש פער גדול בין מה שהוצג לו כשהשקיע לבין מצב הדברים (עמ' 208 לפרוט' מיום 19.3.2019; סעיף 12 לתע"ר של מר קונדין). חרף זאת, הוא לא ביקש לבטל את ההסכם (שם, עמ' 210).
עו"ד דעדוש העיד שכבר בשנת 2009 התחיל להבין שיש פער בין המצגים של הנתבע לפני שהשקיע לבין מה שמתרחש בפועל ולכן עצר את ההשקעה (שם, עמ' 232). עם זאת, הוא לא ביטל את הסכם ההשקעה ולא דרש מהחברה את כספו חזרה (שם, עמ' 238). בחקירת ההמשך, ביום 25.3.2019, העיד עו"ד דעדוש שב-2014-2015 הבין שנפל למעשה נוכלות (עמ' 43 לפרוט').
ד"ר קדם (בעליה של התובעת 4) העיד שכאשר הגיע לחברה היה אופטימי מאוד וב- 2009 ירדה האופטימיות (עמ' 248 לפרוט' מיום 25.3.2019). הוא העיד כי כבר באוגוסט 2009 הגיע למסקנה שהחברה הולכת אחורנית (שם, עמ' 237). לדבריו, בהתחלה הוצג לו מוצר מסחרי ולאט לאט היה מעבר ממוצר מסחרי לסטארט-אפ והוא הפך ממגייס אופרטורים למדינות למגייס כספים (שם, עמ' 250). ד"ר קדם הפנה בתצהירו לדברים שאמר הנתבע בכנסים משקיעים בשנת 2011. הנתבע אמר בכנס כי אם לא יגייסו השקעות נוספות, הוא לא ימשיך בפעילות בחברה, וכספי ההשקעה ירדו לטמיון, ולא יהיה מדובר בסטארט-אפ הראשון שנכשל. יחד עם זאת, ד"ר קדם העיד כי באותן שנים וגם ב-2013-2014 לא סבר שהנתבע הציג מצגי שווא (עמ' 251) אלא חשב שיש כשלים מקצועיים ומכשולים אובייקטיבים (עמ' 252). בשנת 2014 חיפש ד"ר קדם משקיע אסטרטגי והאמין שעם השקעה של 25 מיליון דולר יחד עם מה שיש יכולה להיות מערכת מצוינת (עמ' 254).
מר נאקש העיד כי המשיך לשווק ולמכור את המערכת עד 2012 (עמ' 219 לפרוט' מיום 25.3.2019). מר קונדין, מצידו, העלה כאופציה, כמפלט אחרון, לגייס "כסף שחור" כדי לממן ייצור המוני של הצ'יפים אך הנתבע סירב (עמ' 146 לפרוט' מיום 19.3.2019).