לדבריו, האמירה בהסכם על כך שמדובר בהשקעה עם סיכון והמשקיע עלול לאבד את כספו הדילקה אצלו נורה אדומה (עמ' 163). הוא פנה לאלי חיים והתשובה שקיבל זה שזה הסכם סטנדרטי ומה שחשוב זה המצב בשטח בפועל. לדבריו, היה קצת מודאג כי קיבל את הרושם שנכנס לחברה יציבה ומכובדת ובהסכם היה מדובר על סיכונים (עמ' 164). הוא ליבן את הענין עם אלי חיים ורון קדם וסמך על מה שהם אומרים לו בעל פה (עמ' 165). הוסבר לו שהמסמכים הוכנו בתחילת דרכה של החברה, וזה גם מה שהדין האמריקאי מחייב, והמדובר בכסת"ח (עמ' 171).
מר קונדין העיד כי כאשר השקיע, לא ידע היכן החברה עומדת מבחינה כספית (עמ' 174). הוא לא התעניין בהכנסות בהווה אלא בציפייה לרווחים עצומים בעתיד (עמ' 181). הוא לא התעניין גם בשווי החברה בקביעת מחיר המנייה (עמ' 184).
71. נמצא, כי מר קונדין כלל לא קיבל מצגים ישירים מהתובע עובר להשקעתו בחברה. הוא לא התעמק במסמכים שקיבל ובחר להסתמך על מידע בעל פה, שמסרו לו ד"ר קדם ומר אלי חיים, גם כשהבין שהדברים אינם תואמים את האמור בהסכם. מר קונדין לא פירט מה בדיוק היה שקרי במצגים שהוצגו לו והיכן הפער בין המידע שקיבל אודות המוצר של החברה והפעילות העסקית והכלכלית שלה לבין מצב הדברים האמיתי.
נוכח כל האמור, לא הוכחו יסודותיה של עוולת התרמית ביחס למר קונדין.
72. מכאן לעו"ד אפריים דעדוש. עו"ד דעדוש, בתצהירו, סיפר על הדברים ששמע מהנתבע אודות המוצר שפיתחה החברה בתחום הדלקנים. הוא התייחס לתוכן הדברים ששמע לטענתו, אך לא פירט כיצד קיבל את המידע מהנתבע (בעל פה או בכתב), ומתי התקבל המידע (סעיפים 9 עד 12 לתצהיר).
עו"ד דעדוש צירף לתצהירו מצגת (נספח א'), בה הוצג לטענתו באופן חד וברור, שהמוצר שהחברה המציאה ופיתחה הוא מוכח ואחרי ניסויים מוצלחים, חדשני, אלחוטי, זול משמעותית בהתקנה והפעלה שוטפת, חוסך זמן ועלויות. הוצג גם כי ישנם 4 פטנטים רשומים, ובשנת 2007 החברה השלימה את הפיתוח באופן מלא. מדובר במצגת שאינה מתוארכת, ועו"ד דעדוש לא פירט כיצד ומתי הגיעה לידיו. אין כל אסמכתא כי המצגת הוצגה לו עובר להשקעה בחברה.
עו"ד דעדוש הצהיר כי בדיעבד הסתבר לו שמדובר במצג שווא, לא היה כל פיתוח של מתקן תדלוק כפי שתיאר הנתבע, המוצר לא היה מוכן לשימוש, ולכל היותר היה בשלב פיתוח רעיוני, בהתבסס על מוצר בעייתי שהנתבע הפעיל בעבר בדרום אפריקה, ובמקור לא היה שלו.