טענות העובד בערעור החברה
א. אין עילה להתערבות ערכאת הערעור
גרסת החברה נדחתה בפסק דין מנומק כדבעי, לאחר שבית הדין שמע עדויות באופן ישיר ובלתי אמצעי והתרשם ממהימנותן, ובחן בקפידה את חומר הראיות אשר היה מונח בפניו, ואין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעותיו אלו. נקבע כי המשיב הוכיח את גרסתו, לרבות רצף האירועים עד לחתימתו של הסכם הפשרה, ובאופן ההולם את ההלכה הנהוגה בענייננו.
צדק בית הדין בקבעו כי היעדר התייחסות מפורשת של החברה ביודעין לתביעה הנוספת יש בה כדי לסתור את טענתה שלפיה ההסכם נועד גם לסילוקה של תביעה זו. משכך, לטענת העובד, זוהי גמירות דעתם הסובייקטיבית המשותפת והאמיתית של הצדדים. גמירות הדעת הסובייקטיבית של הצדדים השתקפה בהסכם באופן חיצוני מוטעה בשל הטעות שבהיסח הדעת, אשר נפלה בבית הדין קמא, עת ניסח את הסכם הפשרה, ושעה שהעובד חתם על הסכם הפשרה שכלל את הסעיף. טעות אשר לא שיקפה את רצון הצדדים בעת החתימה על הסכם הפשרה.
לטענת העובד, אין קדושה בטקסט חוזי וניתן לשקול תיקונה של הטעות שנפלה בו, וכי ניתן לשם הוכחת הטעות בחוזה לפנות לנסיבות עריכתו, ומשכך, מיד עם גילוי הטעות, הגיש העובד בקשה לתיקון טעות סופר שנפלה בהסכם הפשרה ובפסק הדין. לטענתו, החברה ידעה היטב מה הייתה כוונתו האמיתית בעת עריכת הסכם הפשרה, כוונה לה החברה הסכימה ואשר הייתה ידועה גם לשופטת גרוס ולכן המליצה למחוק את סעיף הוויתור.
החברה נוהגת בחוסר תום לב, עת היא ממשיכה לטעון לאכיפת ההסכם רק בשל העובדה כי הוא נחתם. משכך, אין לראות בחתימת העובד על ההסכם כמצג לגמירות דעת, ולפיכך על בית הדין לסטות מהמבחן האובייקטיבי ולקבוע שאותו מצג "חתימה" מעולם לא היווה בפועל גמירות דעת, ולכן הצד הטוען לכך לא יהיה רשאי להסתמך על מצג זה. ביתר שאת, כאשר העובד לא חתם על העמוד הראשון בו מופיע סעיף 4 להסכם הפשרה, שהתווסף בטעות על ידי כבוד בית הדין. מה גם, כי נכונה קביעתו של בית הדין לביטול פסק הדין, שכן אם היה נותר על כנו סעיף 4 בנוסחו, היה הדבר עלול להביא ליצירת חוזה פסול, מנוגד לחוק ולתקנת הציבור.
שלא כטענת החברה, באשר להסכמתה בעניין "כתב התביעה" ו"סיומם", טוען העובד כי העובדה שממשיך לעבוד בחברה ויחסי העבודה בין הצדדים לא הגיעו לסיומם היא המעניקה תוקף לכך שהעובד גם לא יכול היה לתת הסכמה גורפת ועתידית שכזו. בית הדין היה ער לעובדה זו, וכוונתו לא הייתה לפגוע בזכות זו של העובד. מכאן, ובגילוי לב, ניסח בית הדין המלצה שדחתה בחוסר תום לב בתוקף החברה.