21. עוד מצוין בתגובה כי עובדת הגשת התביעה השנייה לא היתה בידיעת ב"כ העובד בתביעה הראשונה, "שאילולא כן, היתה מסייגת את האמור בהסכם הפשרה ביחס להליך דנן".
22. העובד בתגובתו סבור שהאמור בסעיף 4 להסכם הפשרה, הוסף באקראי על ידי בית הדין האזורי ויש בו להעמיד את העובד במציאות לא צודקת המונע ממנו לממש את זכויותיו העתידיות.
23. בשולי תגובתו מציין העובד כי הגיש בקשה לתיקון הסכם הפשרה. כפי שכבר פורט לעיל, העובד חזר בו מהבקשה האמורה, והגיש תביעה לביטול הסכם הפשרה, תביעה אליה נתייחס בהמשך.
24. בתשובתה לתגובת העובד, שבה החברה על טענותיה שבבקשה למחיקה על הסף, ומוסיפה שגם האמור בסעיף 3 אין בו כדי לאיין את האמור בסעיף 4 להסכם הפשרה וכי על העובד היה לסייג את הסכמתו בבירור ובמפורש. לדעת החברה אין לקבל את טענת העובד שסעיף 4 הוסף באקראי על ידי בית הדין, שעה שהעובד היה מיוצג הן על ידי באת כוחו והן על ידי נציגת ההסתדרות הלאומית ותוהה "כיצד ניתן לטעון כעת כי כל הנוכחים כשלו ולא הבחינו בסעיף מהותי זה?".
25. ביום 25.11.2018, קיבל מותב בראשות סגן הנשיא פרנקל את בקשת החברה וניתן פסק דין המורה על דחיית התביעה, באומרו:
"משהגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בו התובע ויתר על כל תביעה שיש לו כלפי הנתבעת הנובעת מיחסי עובד-מעסיק שביניהם, דין התביעה הנוכחית כנגד הנתבעת להיות מסולקת על הסף, קל וחומר כאשר הסכם הפשרה נחתם לאחר שהתובע הגיש תביעה זו.
יש לכבד את עקרון סופיות הדיון ואין לתת יד לתביעות חוזרות, מקום בו הצדדים חתמו על הסכם פשרה המסיים את המחלוקות ביניהם". (סעיפים 3-4 לפסק הדין).
26. להשלמת התמונה נציין שביום 26.12.2018, נמחקה התביעה נגד מר אייל קיטאי, בהעדר סמכות עניינית.
27. על פסק דינו של בית הדין קמא, אשר דחה את התביעה נגד החברה, הגיש העובד ערעור לבית דין זה (להלן – ערעור העובד) ובטרם נתייחס לערעור העובד, נכון יהיה להשלים את השתלשלות הדברים שהביאה גם לערעורה של החברה.
תביעת העובד לביטול הסכם הפשרה
28. בהמשך להחלטת בית הדין בתביעה הראשונה, הגיש העובד ביום 14.4.2019 תביעה "לביטול פסק דין שניתן בפשרה" (פ"ה 29947-04-19; להלן – תביעת הביטול). תביעה זו היא בבחינת "שידור חוזר" של בקשת התיקון, כשלמעשה הצדדים חוזרים על טענותיהם, ולכן יובאו להלן בקצרה.
29. כמפורט בתביעת הביטול, טוען העובד כי מתחילת העסקתו בחברה החברה פגעה וממשיכה לפגוע בזכויותיו "אם כעובד ואם כחבר ועד", ובשל כך הגיש את התביעה השנייה. העובד מדגיש כי לא היה נותן את הסכמתו להסכם הפשרה שיש בו כדי למנוע ממנו להמשיך ולהגן על זכויותיו. העובד מבהיר כי כאשר הציע בית הדין קמא בתביעה הראשונה את הסכם הפשרה, ביקש העובד "להדגיש ולציין כי הוא חוזר בו מטענותיו כלפי ההנהלה, כפי שנטענו בכתב התביעה, בתיק במסגרתו הושג הסכם הפשרה, והוא בלבד". העובדה שיחסי העבודה בין הצדדים נמשכים, היא הוכחה ניצחת לכך שהעובד גם לא יכול היה ליתן הסכמה עתידית וגורפת כזו, החוסמת את דרכו לתביעות עתידיות.