משלא התקבלה הצעת בית הדין, ביקש העובד למחוק את בקשתו, והודיע כי יגיש תביעה נפרדת לביטול הסכם הפשרה וכך אכן נעשה ובכך נדון בהמשך, אלא שנכון יהיה להשלים תחילה את הרקע העובדתי לערעורים שבפנינו.
התביעה השנייה
16. בעוד התביעה הראשונה תלויה ועומדת וקודם לדיון שבו התגבש הסכם הפשרה, הגיש העובד את התביעה השנייה. בתביעה זו המסתכמת בדרישה לתשלום של 60,063 ₪, עותר העובד "לפיצוי בגין התעמרות בעבודה, אי תשלום רכיב הפרמיה, עיכוב בהעלאה בדרגה תוך שלילת זכויות מכח זה, ועוגמת נפש".
17. בתביעה השנייה מציין העובד כי כיהן בתפקיד חבר ועד עובדים של סקטור בתי המלאכה בתקופה שמחודש 2/2014 ועד לחודש 1/2017, וכי בחודשים 3/2015-2/2016, שימש כיו"ר ועד העובדים.
לטענת העובד, נקטה החברה נגדו בצעדים פוגעניים ובהם פגיעה בשכרו, אי מינויו כממלא מקום מנהל המחלקה עם פרישתו של מנהל המחלקה הקודם, ואי העלאתו בדרגה בהתאם לזכאותו. בהקשר זה, מופנה חלק משמעותי מטענותיו כלפי הנתבע הנוסף, מנהלו, מר אייל קיטאי, ואולם, חלק זה בתביעה אינו רלבנטי לענייננו.
18. הסעדים להם עותר העובד בתביעה זו הם: מתן צו עשה שיורה על מינויו לתפקיד ממלא מקום מנהל מחלקה; פיצוי בגין אי העלאה בדרגה בסכום של 3,750 ש"ח; פיצוי בגין אי תשלום רכיב הפרמיות ודיווח נוכחות בסכום של 6,313 ש"ח; פיצוי בגין התעמרות בעבודה, בסכום של 50,000 ₪. התביעה השנייה מסתכמת בסכום של 60,063 ₪.
19. לאחר שנענתה בקשה מוסכמת של החברה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, הוגשה על ידה ביום 31.10.2018, "בקשה לסילוק התביעה על הסף" אליה נלוותה בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ככל שתידחה הבקשה. הבקשה מבוססת על הסכם הפשרה בתביעה הראשונה, ובמיוחד על האמור בסעיף 4 ולפיו "עם מתן תוקף של פסק דין להסכם שבין הצדדים, אין לצדדים תביעות כלשהן זה כלפי זה הנובעים מיחסי עובד ומעסיק שביניהם ומסיומם". מכאן, שלדעת החברה ויתר העובד גם על תביעה זו; קיים מעשה בית דין מכוח פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה, במיוחד לאור העובדה שהסכם הפשרה נחתם לאחר שהעובד כבר הגיש את התביעה השנייה; לעובד אין זכות לחזור בו מהסכם הפשרה לאחר שזה כבר בוצע, ובחלוף שלושה חודשים מחתימתו.
20. בעוד החברה מסתמכת על סעיף 4 להסכם הפשרה, העובד נועץ יתדותיו באמור בסעיף 3 להסכם האמור שבו נכתב כי: "התובע חוזר בו מטענותיו כלפי ההנהלה בנתבעת כפי שנטענו בכתב התביעה".
לטעמו, אין בהסכמתו להסדר שהתגבש כדי להוות הסכמה גורפת לטענות בהליכים אחרים, ומדגיש כי הסכם הפשרה התייחס לתביעה הראשונה ואליה בלבד.
בהקשר זה, מפנה העובד לסיפא של סעיף 4 ולפיהם חל הוויתור שבסעיף זה לעניינים "...הנובעים מיחסי עובד ומעסיק שביניהם ומסיומם" ותוהה כיצד ייתכן שוויתר על טענות הנובעות מסיום יחסי העבודה, שעה שאין חולק שהוא ממשיך לעבוד בחברה "ואין לו כל תכנית לסיים בעת הקרובה עבודה זו".
לדעת העובד, העובדה שתביעתו השנייה הוגשה ביום 27.6.2018, והסכם הפשרה התגבש בדיון מיום 8.7.2018, תומכת בעמדתו ולפיה הסכם הפשרה מתייחס רק לתביעה הראשונה.