אף עתירתו של העובד לבית הדין האזורי ל"תיקון טעות סופר" בסעיף 4 להסכם הפשרה בבקשה להורות על מחיקתו כדי לאפשר את ניהולה של תביעה חדשה שהגיש כנגד החברה וכנגד מנהלו הישיר לבית הדין, נדחתה על רקע קיומו של הסכם הפשרה. באשר לעתירתו לבית דין זה (בר"ע 27832-12-18), בסופו של הדיון ובהמלצת בית הדין הודיעה באת כוחו של העובד כי היא מוחקת את הבקשה וכי תגיש תביעה נפרדת לביטולו של הסכם הפשרה ופסק הדין שנתן לו תוקף.
ב. שלוחו של אדם כמותו
שגה בית הדין שעה שהתעלם מהעובדה שהעובד, בעת החתימה על הסכם הפשרה, היה מיוצג על ידי באת כוחו ונציגת ארגון העובדים, בו הוא חבר. הוראת סעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 קובעת כי "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח". בנוסף, לטענת החברה, בהתאם לתיאוריית השליחות וכוח הייצוג, לפיה הרשאה משמעותה הענקת כוח לשלוח לבצע פעולה משפטית בשם השולח או במקומו, העובד שייפה את כוחה של באת-כוחו לייצגו בתביעה הראשונה בה נחתם הסכם הפשרה, הרי שחתימתה על הסכם הפשרה מהווה סוף פסוק, והיא באה בנעלי העובד, לכל דבר ועניין. זאת, אף לשיטתו של העובד עצמו, שהסתיר מבאת-כוחו את העובדה שהגיש תביעה נוספת קודם לחתימת הסכם הפשרה, כך שהיה מודע לה ובכל זאת הסכים לפשרה. משכך, ויתר העובד גם על התביעה הנוספת ועל כל תביעה שהייתה לו כנגד החברה באותה עת. ככל שביקש העובד לסייג את ויתורו, היה עליו לעשות כן במפורש. עוד טוענת החברה, כי ככל שהתנהלות באת כוח העובד לא תאמה את הילך רוחו וגמירות דעתו של העובד, הרי שתרופתו היא במישור שבינו לבין פרקליטתו על דרך של תביעת פיצויים, ולא בעתירה לביטול פסק הדין. לטענת החברה גרסתו של העובד ומי מטעמו הופרכה כליל, ואף מהצהרותיו השונות בהליכי קמא, עולה כי העובד כיזב ותעתע בבית הדין, כאשר טען שלא קרא את הסכם הפשרה עת חתם עליו, טענה שבית הדין קמא לא נתן לה משקל.
ג. התקיים מפגש רצונות בין הצדדים
שגה בית הדין עת קבע, חרף כל העובדות שנפרשו לפניו, כי בגיבוש הסכם הפשרה נפל פגם במפגש הרצונות בין הצדדים. כמו כן, שגה בית הדין עת קבע כי מצדו של העובד הסכם הפשרה מנוסח באופן שאינו משקף את הסכמתו והוא רשאי לבטלו. החברה טוענת כי אומד דעתם של הצדדים בעת חתימת הסכם הפשרה היה כי העובד מוותר על כל תביעה אחרת שהוא סבור שיש לו באותה עת כנגד החברה. בענייננו, התכלית האובייקטיבית של הסכם הפשרה היא שהסכום הגבוה ששולם לעובד שולם כנגד ויתור על כל תביעה שהייתה לו אותה עת כנגד החברה וכנגד חזרה מהטענות שבכתב תביעתו. זו הפרשנות הנכונה והיחידה של הסכם הפשרה. שלא כנפסק, גמירות דעתו של העובד באה לידי ביטוי בכך שהפשרה הושגה לאחר שהתייעץ עם נציגותיו, בחתימתו, ובחתימת באת-כוחו על הסכם הפשרה, בקבלו את סכום הפשרה ובבקשתו לאכיפת הסכם הפשרה על פי פרשנותו. עוד הוכח כאמור שמהימנותו של העובד לוקה בחסר, ולכן אין לתת אמון בעדותו ובגרסאותיו המשתנות.