" משצורף היועץ המשפטי לממשלה כצד להליך ( על פי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין-מ.א.) הפך הוא לבעל דין בו לכל דבר ועניין ויכול הוא במסגרת זו להיות מיוצג על-ידי מי שמיצגו כדבר שבשגרה, קרי – פרקליטות" .
משכך, יכול ויציב הוא חזית דיונית אשר יכולה להתלכד לחלוטין עם החזית הקיימת, להיות חופפת בחלקה או ליצור חזית נפרדת. ברי, כי היועץ המשפטי אינו מוגבל לחזית שנוצרה בין התובעים לנתבעת הגם שהוא ניסמך ברגיל על החזית שנפרשה בין הצדדים ואשר הוא מצא בה עניין המצריך התערבותו. משכך, הן לתובעים והן לנתבעת שמורה הזכות הדיונית להגיב לטענות היועץ המשפטי. בעניין זה יפים דברי כב' הנשיא גורן (גורן, 2):
"הצדק הדיוני מחייב קיומם של כללי הצדק הטבעי, שעניינם מתן הזדמנות לכל בעל-דין להשמיע את טענותיו...כן נגזרים מהצדק הדיוני כללים בדבר הגינות הדיון"
מתעוררת השאלה האם מוגבלים הצדדים להגיב רק לאותן טענות אשר אינן מצויות במתחם החזית שכבר קובעה קודם להצטרפותו כצד או שמא הצטרפות היועץ המשפטי תוך שהוא מעלה טענות כאילו ואחרות, ניתן לראות לגבי כך, כי טרם התגבשה וקובעה החזית באופן שהצדדים יכולים להוסיף ולטעון על מנת למצות את זכות התגובה. באשר לטענות חדשות "שמחוץ לחזית" שבין הצדדים, שמעלה היועץ המשפטי, ככל שיש כאילו, ברי כי לצדדים נתונה זכות התגובה. הקושי הוא באשר לטענות שכנגד שמבקש צד לעלות שכבר נטענו על ידי הצד האחר ואף זכה להתייחסות, טענות המצויות במתחם החזית שבין הצדדים קודם להצטרפות היועץ, אולם בשל התייחסות היוהמ"ש אליהן, מבקש מי מהצדדים לשוב ולטעון ואולי אף להוסיף טענה נוספת וכבמקרה זה, נימוק משפטי נוסף אף שהייתה לו ההזדמנות לטעון טענה זו בתחילת הדרך, קודם הצטרפות היוהמ"ש. ברקע הדברים מצויה מחד זכות התגובה שהיא זכות המעוגנת כאמור בכללי הצדק הטבעי. מאידך מצוי עקרון אי הרחבת חזית בלא קבלת אישור בית המשפט למשל בדרך של תיקון כתבי טענות או בהסכמה במפורש או מכללא של הצד האחר. כן בצד זה של השיקולים מצויה גישת בתי המשפט שלא לאפשר לתובע המבקש לשמש תובע ייצוגי, להיחפז ולהגיש תובענה ובקשה בלא שנערך כראוי לכך. דהיינו כי טען את מלא טענותיו במובן זה שלא תותר לו הזכות לתקן את תביעתו או להגיב לעמדת הנתבע באופן המהווה "שיפור עמדות" לאחר שדלה מתגובתו מידע ועילות חדשות, אלא במקרים מיוחדים ובנסיבות המצדיקות
--- סוף עמוד 5 ---