--- סוף עמוד 15 ---
או על הפרדת החזקתו וניהולו לאגפים או מבנים – המפקח מוסמך "להורות כי בית מורכב יתנהל כאמור בסעיף קטן (א)". במילים אחרות, ניתן לסבור כי סעיף 59(ב) לחוק מבהיר בלשונו כי מבין שתי האפשרויות שהיו נתונות לבעלי הדירות במסגרת סעיף 59(א) לחוק, למפקח נתונה אך אחת מהן – להורות על ניהול והחזקה נפרדים של הרכוש המשותף כולו או חלקו, אם נוכח שנסיבות העניין מצדיקות לעשות כן. לצד זאת, ייתכן שניתן לקרוא את לשונו של סעיף 59(ב) כמורה שכאשר בעלי הדירות בתקנון לא קבעו הוראות מיוחדות לעניין הצמדות חלקים בבית המשותף בהתאם למבנים או אגפים, ואף לא קבעו הוראות בדבר ניהול נפרד של אגפים ומבנים, מוסמך המפקח לתת הוראות בתחומים אלה, ולא רק בעניין הניהול.
41. לאמיתו של דבר, אני סבורה כי לשונו של סעיף 59(ב) לחוק יכולה, במישור הפורמאלי, לסבול את שתי הפרשנויות המוצעות. עם זאת, דומה שמתן משקל ללשון החוק נוטה לעבר העדפת הפרשנות הראשונה, כך שהסמכות הנתונה למפקח היא לעניין הניהול וההחזקה בלבד. מכל מקום, על אף שאני סבורה כי לשון החוק נוטה לפרשנות מסוימת, בהתחשב בכך שהיא אינה חד-משמעית באופן מובהק – אוסיף ואבחן גם את השאלה הפרשנית לאור תכלית החקיקה וכן ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף הרלוונטי.
תכלית החקיקה
42. נקודת המוצא לדיון בתכלית החקיקה היא ההכרה בתפקידם של דיני הבתים המשותפים ככאלה שמבטאים איזון רגיש בין זכות הקניין של הפרט לבין הצרכים המשותפים של כלל בעלי הדירות בבית המשותף (ראו: יהושע ויסמן דיני קניין – בעלות ושיתוף 344 (1997) (להלן: ויסמן); מיגל דויטש קניין כרך א 649 (1997) (להלן: דויטש); חנוך דגן קניין על פרשת דרכים 364-363 (2005) (להלן: דגן)). הדברים יפים גם לעניינו של סעיף 59 לחוק. מחד גיסא, סעיף זה נועד לייעל את החיים המשותפים בבית המשותף, כך שכאשר בית משותף בנוי למעשה כשני בתים נפרדים, יינתן לכך ביטוי מעשי בחיי היומיום בדרך של ניהול נפרד שלו. כמו כן, סעיף 59 לחוק שואף לתת להפרדה בין חלקי הבית ביטוי כלכלי בהיבט של חלוקת נטל ההוצאות ברכוש המשותף, כך שדיירים לא ייאלצו לשאת בנטל עבור רכוש משותף שאין הם נהנים ממנו (ראו: דגן, בעמ' 399). מאידך גיסא, סעיף 59 לחוק – כמו מכלול ההוראות בחוק המקרקעין – נועד להגן על זכות הקניין, שהיא זכות יסוד חוקתית (ראו: רע"א 8233/08 כובשי נ' שוורץ, פ"ד סד(2) 207, 243 (2010); רע"א 7060/12 מדינת ישראל נ' unitet israel appeal inc, [פורסם בנבו] פסקה 7 (30.4.2015); רע"א 6898/16 עזבון