36. בענייננו, הסעיף העומד לבחינה הפרשנית הוא סעיף 59(ב) לחוק. כפי שצוין בפתח הדברים, סעיף זה קובע אך כי "באין קביעה בתקנון כאמור בסעיף קטן (א),
--- סוף עמוד 14 ---
רשאי המפקח להורות כי בית מורכב יתנהל כאמור בסעיף קטן (א) אם נוכח שנסיבות העניין מצדיקות לעשות כן; הורה המפקח כאמור, יקבע את חלקי הרכוש המשותף שיחול עליהם סעיף קטן (א)". אשר על כן, יש להקדים ולפנות לסעיף 59(א) לחוק על מנת לבחון את האמור בו.
37. ניתן לחלק את ההסדר הקבוע בסעיף 59(א) לחוק לשני חלקים. למעשה, חלקו הראשון של סעיף 59(א) קובע את התנאים לתחולתו של ההסדר הקבוע בחלקו השני.
38. באופן יותר קונקרטי, חלקו הראשון של סעיף 59(א) לחוק קובע תנאי פיזי ותנאי הסכמי. התנאי הפיזי נוגע למבנה הבית המשותף ועמידה בו היא שהופכת את הבית המשותף לבית מורכב: "מקום שבית משותף מורכב ממבנים אחדים או מאגפים אחדים אשר לכל אחד מהם כניסה נפרדת או מיתקנים נפרדים (להלן - בית מורכב)". לעומת זאת, התנאי ההסכמי נמצא בשליטת בעלי הדירות בבית המשותף ותלוי בבחירתם לקבוע בתקנון קביעות בנוגע לרכוש המשותף. בהתאם לתנאי ההסכמי בעלי הדירות יכולים לבחור לקבוע קביעות בדבר הצמדה של הרכוש המשותף או חלקים ממנו, או החזקה וניהול נפרדים של הרכוש המשותף או חלקים ממנו, כך: "בעלי הדירות קבעו בתקנון כי הרכוש המשותף, כולו או חלק ממנו, שבתחומי כל מבנה או אגף יהיה צמוד לדירות שבאותו מבנה או אגף, או שהחזקתו וניהולו יהיו נפרדים" (ההדגשות אינן במקור). כלומר, במקרים שבהם בית משותף מקיים את התנאי הפיזי של סעיף 59(א) רישא, ובנוסף לכך מקיים את התנאי ההסכמי, כלומר בעלי הדירות בו קבעו בתקנון הוראות מיוחדות שעניינן היותו בית מורכב, אזי יחול ההסדר הייחודי שקבוע בסיפא של סעיף 59(א).
39. בהמשך לכך, החלק השני של סעיף 59(א) לחוק מפרט את העקרונות החלים על הבתים המשותפים שמתקיימים בהם התנאים הקבועים בחלקו הראשון, ומורה כי במצבים אלו "תחול חובת ההשתתפות בהוצאות ההחזקה והניהול של הרכוש המשותף כאמור, על בעלי הדירות שבאותו מבנה או אגף בלבד", וכן כי "בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון שיקיימו אסיפה כללית ונציגות נפרדת לגבי אותו מבנה או אגף".
40. על סמך האמור עד כה ניתן לשוב ולבחון את סעיף 59(ב) לחוק. על פני הדברים, ניתן להתבונן בו כך: כאשר מתקיים התנאי הראשון הקבוע בסעיף 59(א) לחוק הנוגע למאפיינים הפיזיים של הבית המשותף, אך לא מתקיים התנאי השני הנוגע לקביעה הסכמית בתקנון הבית המשותף ביחס לרכוש המשותף – המורה על הצמדתו