סיכומי הטענות בכתב
29. כאמור, הצדדים הגישו סיכומים בכתב חלף הצגת טענותיהם בעל פה.
30. בסיכומיהם, המערערים חוזרים וטוענים, בין היתר, כי גם בהנחה שיש לפרש את פסק דינה של המפקחת כמוגבל לתחום הניהול, היא עדיין פעלה בחריגה מסמכות שכן אינה רשאית למנוע מבעלי דירות שימוש בחלקים מהרכוש המשותף. כן נטען כי קביעה זו אף חרגה מהמבוקש על-ידי המשיבות במסגרת תביעתן המקורית.
31. מנגד, מסבירות המשיבות בסיכום טענותיהן כי עמדתן העקרונית הוצגה למעשה למעלה מן הצורך, שכן במקרה דנן המפקחת כיוונה להפרדת הניהול והשימוש בבית המורכב, ולא להצמדה קניינית. כמו כן, הן מצביעות על כך שהמפקחת לא הורתה על תיקון התקנון של הבית המשותף ומטעימות כי דבריה התייחסו בעיקרו של דבר
--- סוף עמוד 13 ---
לסוגיה של ניהול השטחים המשותפים בו. יתרה מכך, המשיבות מדגישות כי השימוש שעשו המערערים ברכוש המשותף היה שימוש בלתי סביר, שנעשה מבלי לקבל החלטה בעניין זה באסיפה הכללית.
32. היועץ הודיע כי הוא מסתפק בדברים שנמסרו במסגרת עמדתו המפורטת, ועל כן לא הוגש סיכום מטעמו.
דיון והכרעה
33. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה כי יש לדחות את הערעור, וכך אציע לחבריי לעשות.
34. בעיקרו של דבר, עלינו להכריע בשאלה מה היקף הסמכות הנתונה למפקח לפי סעיף 59(ב) לחוק. לשם כך אנו נדרשים למלאכת הפרשנות. עלינו לבחון אפוא הן את לשון הסעיף והן את תכליתו (ראו למשל: עע"ם 4955/07 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה נ' קרן תורה ועבודה, פ"ד סד(2) 353, 377-376 (2010); רע"א 1462/10 עטייה נ' שגיא, פסקה 6 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (2.8.2012) (להלן: עניין עטייה)).
לשון החוק
35. לשון החוק היא, כידוע, נקודת המוצא של ההליך הפרשני. ראשית, יש לבחון את מגוון האפשרויות הלשוניות העולות מן הטקסט, ובשלב השני לבחור את המשמעות המגשימה בצורה המיטבית את תכלית החקיקה (ראו: עע"ם 4562/15 עיריית תל אביב נ' א.ש. נכסים ובנין (1989) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 14 (31.1.2017); בג"ץ 6536/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' משטרת ישראל, פסקה 30 [פורסם בנבו] (8.10.2017)). פרשנות לשונית צריכה להיעשות מתוך ההקשר הטקסטואלי, שהוא "דבר החקיקה בשלמותו" (ראו: בג"ץ 7590/14 "במקום" מתכננים למען זכויות תכנון נ' ועדת המשנה להתנגדויות של מועצת התכנון העליונה במינהל האזרחי, [פורסם בנבו] פסקה 11 (10.8.2015)).