25. עוד מפנה היועץ לחומרים שונים מן ההיסטוריה החקיקתית של תיקון מס' 14, המלמדים לשיטתו כי סמכותו של המפקח נועדה לחול על הניהול וההחזקה של הרכוש המשותף ולא על האספקטים הקנייניים שלו. בין היתר, מפנה היועץ לפרוטוקול הישיבה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת שבה נדונה הצעת החוק שהולידה את תיקון מס' 14 (הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 14), התשנ"ב-1991, ה"ח 2090 (להלן: הצעת תיקון מס' 14)) וכן לציטוטים נוספים המבהירים לשיטתו כי כוונת המחוקק הייתה לעגן את סמכותו של המפקח במישור הניהולי.
26. היועץ מוסיף וטוען כי התכלית האובייקטיבית של סעיף 59 לחוק תומכת גם היא בפרשנות זו. בהקשר זה טוען היועץ כי פרשנות לפיה סמכותו של המפקח מוגבלת להפרדת הניהול וההחזקה של הרכוש המשותף עולה בקנה אחד עם הצורך לפרש את החוק באופן שיצמצם את הפגיעה בזכות הקניין של בעלי הדירות ברכוש המשותף. כמו כן, טוען היועץ כי פרשנות זו יוצרת הרמוניה חקיקתית בין הוראת סעיף 59 לחוק ויתר ההוראות בו העוסקות בצורך בהסכמת בעלי הדירות לשם ביצוע פעולה שפוגעת בזכויותיהם ובפרט בנוגע להצמדה של חלקים מהרכוש המשותף לדירות מסוימות.
--- סוף עמוד 12 ---
27. בשולי דבריו, היועץ מבקש שלא לנקוט עמדה במחלוקת הפרטנית בין הצדדים שלפנינו, בהתחשב בכך שבית המשפט המחוזי פירש את פסק דינה של המפקחת כמכוון רק להפרדת הניהול בבית המורכב, ולא להצמדה קניינית. היועץ מדגיש בהקשר זה כי מאחר שגם ההנחיות והאיסורים שנקבעו בפסק הדין של המפקחת הם רק בהיבט הניהולי, תוצאתו של פסק הדין אינה מובילה לפגיעה בקניינם של המערערים. בצד זאת, היועץ מציין כי לשיטתו אף הוראות שעניינן ניהול הבית המורכב, כגון אלה שנתנה המפקחת במקרה דנן, צריכות להירשם בתקנון הבית המשותף.
28. הן המערערים והן המשיבות הגישו תגובות לעמדת היועץ. בתגובה שהוגשה מטעם המשיבות לעמדת היועץ, הן חזרו בעיקרו של דבר על טענתן כי אין צורך להכריע במקרה דנן בשאלת פרשנותו של סעיף 59(ב) לחוק, והסתמכו על דבריו של היועץ בהקשר זה. לעומת זאת, המערערים הדגישו בתגובתם כי הם מצדדים בעמדת היועץ ככל שזו גרסה כי המפקחת לא הייתה מוסמכת להורות על הצמדה של חלקים מהרכוש המשותף למבנים או אגפים בבית המורכב. בנוסף, המערערים הוסיפו וטענו כי יש לקבוע גם כי המפקחת אינה מוסמכת להורות על הפרדת הניהול וההחזקה באופן שימנע מחלק מבעלי הדירות את השימוש בחלק מהרכוש המשותף, וזאת על מנת שלא לפגוע בזכויות קנייניות. לטענת המערערים, תכלית הכללים בדבר בית מורכב היא הסדרת הניהול של הוצאות התחזוקה של הבית בהתאם לשימוש הקיים, ולא שינוי אופן השימוש ברכוש המשותף או מניעת השימוש בו על-ידי חלק מבעלי הדירות.