--- סוף עמוד 17 ---
לשמש את כלל הדיירים בבית המשותף (ראו: דויטש, בעמ' 682; ויסמן, בעמ' 378-376).
45. חוק המקרקעין קובע חריגים מצומצמים לדרישת ההסכמה המלאה לשם הצמדה של חלקים מהרכוש המשותף. כך, סעיף 62(א1) לחוק קובע כי ניתן להעביר חלק מסוים שהוצמד מהרכוש המשותף לדירה פלונית אל דירה אחרת בבית המשותף ללא הסכמת בעלי הדירות האחרים ובלבד שתוקן צו הרישום. חריג זה משקף את הרעיון לפיו משעה שחלק כלשהו ברכוש המשותף כבר הוצמד לדירה אחת הוא הוצא מהרכוש המשותף והצמדתו לדירה אחרת אינה בעלת השלכה של ממש על קניינם של יתר בעלי הדירות. חריג נוסף לדרישת ההסכמה המלאה קבוע בסעיף 71ב לחוק לפיו מי שבבעלותם 3/4 מהדירות ו-2/3 מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם רשאים להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסוימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית, לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה (הסעיף אף קובע דרישת רוב נמוכה יותר במקרה שבו מדובר בהרחבת דירה לצורך בניית מרחב מוגן). חריגותו של סעיף 71ב לחוק נובעת מתכליתו הייחודית – התמודדות עם מצוקת הדיור ומתן אפשרות לניצול יעיל יותר של קרקעות על-ידי הרחבת הדירות בבית המשותף, תוך נטילת "זכות הוטו" של המיעוט בהחלטות הנוגעות לרכוש המשותף (ראו: עניין עטייה, בפסקאות 12-11 לפסק דינו של השופט פוגלמן).
46. במבט הבוחן את ההקשר החקיקתי הרחב יותר, ניתן אף להפנות לסעיף 6 לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, המחייב מוכר דירה לפרט באופן מדויק בחוזה המכר מהם החלקים המוצאים מהרכוש המשותף, שאם לא כן יישארו חלקים אלה רכוש משותף של הדיירים. הפסיקה פירשה סעיף זה באופן דווקני, תוך שנקבע כי על המוכר חלה חובת גילוי מלאה, הכוללת פירוט והבלטה במסמך נפרד, וזאת על מנת להבטיח מודעות מלאה והבנה של רוכשי דירות לכל ההיבטים הכרוכים ברכוש המשותף, וכן להבטיח את יכולתם ליתן הסכמה מדעת לגריעתם של חלקים מהרכוש המשותף (ראו: ע"א 1781/13 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ נ' כהן, [פורסם בנבו] פסקאות כ"א-כ"ב לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (15.7.2015); ע"א 7260/12 עמליה פרנק כהן נכסים והשקעות בע"מ נ' חברת "וזוב נכסים בע"מ" [פורסם בנבו] (20.11.2016). לרקע בעניין זה ראו: אסף פוזנר "הצמדות בבתים משותפים – דעה אחרת" עיוני משפט יא 327 (1986); איל זמיר "עוד על הצמדות בבתים משותפים" ספר ויסמן – מחקרי משפט לכבודו של יהושע ויסמן 205 (שלום לרנר ודפנה לוינסון-זמיר