--- סוף עמוד 18 ---
עורכים, 2002)). בתוך כך אף הוער כי ראוי לנקוט גישה מצומצמת בכל הנוגע לטענות שעניינן הסכמה להצמדת רכוש משותף על דרך של התנהגות או מחדל (ראו: ע"א 374/08 קטן (איטן) נ' הורנשטיין (מינץ), [פורסם בנבו] פסקה 32 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (25.12.2012)).
47. מכל האמור לעיל עולה כי הצמדה של חלק מהרכוש המשותף לדירה מסוימת בבית משותף תיעשה ככלל בהסכמת כל השותפים. ברירת מחדל חקיקתית זו משקפת, בין היתר, את האינטרס של הגנה על זכות הקניין של השותפים. בצד זאת, קיימים לכלל זה חריגים מצומצמים בחקיקה, והפסיקה אשר פירשה אותם עשתה כן בזהירות רבה. כיצד מסקנה זו משליכה על פרשנותו של סעיף 59 לחוק המקרקעין? אין ספק כי הסמכות המוענקת לבעלי הדירות עצמם במסגרת סעיף 59(א) לחוק, לפיה הם רשאים בהסכמה משותפת להחליט על הצמדת חלקים מהרכוש המשותף לאגפים או מבנים נפרדים בו, עולה בקנה אחד עם הגישה האמורה. לעומת זאת, הגישה האמורה תומכת במסקנה הפרשנית לפיה סעיף 59(ב) לחוק לא נועד להעניק סמכות זו למפקח. במלים אחרות, סעיף 59(ב) מעניק למפקח סמכות להתערב ולהורות על הפרדת הניהול וההחזקה ברכוש המשותף בהיעדר הסכמה של בעלי הדירות, כדי לתת ביטוי מעשי להפרדה בין המבנים או האגפים בבית המורכב, וכן כדי למנוע ניצול של חלק מבעלי הדירות לעניין הוצאות הניהול. אולם, כדי להשיג תכלית זו אין צורך להורות על הצמדה של חלקים מהרכוש המשותף, וניתן להסתפק בהוראות בעניין הפרדת הניהול וההחזקה. זאת, לנוכח ההגנה על זכות הקניין של בעלי הדירות שהסעיף מחויב להגשמתה, ובהתחשב בהגבלה הכללית שמטיל חוק המקרקעין על האפשרות לבצע הצמדה ללא הסכמתם של כלל בעלי הדירות (והחריגים המוגבלים לה הכרוכים אף הם בדרישת רוב מחמירה ובנסיבות ייחודיות). במובנים מסוימים ניתן לומר שסעיף 59(ב) יוצר מעין מצב ביניים בין שני סוגי ההצמדות שפורטו בפסקה 44 לעיל – של חלק מסוים מן הרכוש המשותף המסור לניהול של כמה בעלי יחידות בבית המשותף.
היסטוריה חקיקתית
48. כאמור, סעיף 59 לחוק המקרקעין בנוסחו הנוכחי מקורו בתיקון מס' 14 שהתקבל בכנסת בשנת 1992. בנסיבות אלה, אדרש בקצרה לדיונים שהתקיימו בתיקון זה עובר לחקיקתו, בכפוף למגבלות הטבועות בכך, כמוסבר בהמשך.
--- סוף עמוד 19 ---
49. אפתח בכך שאציין כי בנוסחו המקורי של סעיף 59 לחוק, קודם לחקיקת תיקון מס' 14, לא הייתה נתונה למפקח כל סמכות ביחס לבית מורכב, ואף סמכותם של בעלי הדירות עצמם הייתה מצומצמת אך לחלופה של קביעת הצמדה של הרכוש המשותף או חלקים ממנו לאגפים בבית מורכב (ללא התייחסות לחלופה הנוגעת לניהול והחזקה). וכך קבע סעיף זה קודם לתיקון שהוכנס בו: