53. מכל מקום, הדברים מובאים בעיקרו של דבר לצורך חיזוקה של המסקנה שעולה מן הבחינה הלשונית והתכליתית. כפי שציינתי בעבר, אני סבורה כי בבחינת ההיסטוריה החקיקתית יש לנקוט זהירות, בשים לב לכך שדבריהם של שותפים להליך החקיקה לא תמיד משקפים בהכרח את עמדותיהם של כלל המשתתפים בדיון או את תכלית החקיקה כפי שהתגבשה בסופו של דבר (ראו: דנג"ץ 5026/16 גיני נ' הרבנות הראשית לישראל, [פורסם בנבו] פסקה 19 לפסק דינה של הנשיאה מ' נאור (12.9.2017); דנג"ץ 3660/17 התאחדות הסוחרים והעצמאית הכללית נ' שר הפנים, [פורסם בנבו] פסקה 11 לפסק דיני (26.10.2017); עניין עופר מרכזים, בפסקה 57).
54. לבסוף, אחזור ואזכיר כי תיקון מס' 14 התקבל בכנסת שבועות ספורים לפני חקיקתו בכנסת של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שבו עוגנה ההגנה החוקתית לזכות הקניין. פרשנותו ברוחו של חוק היסוד כאמור לעיל הולמת אפוא אף את רוח התקופה.
סיכום ביניים ומשמעויות מעשיות
55. אם כן, לנוכח כל האמור לעיל, ניתן לקבוע כי סעיף 59 לחוק המקרקעין מבחין בין שני סוגים של בית מורכב – בית מורכב "מוצמד", שבו הרכוש המשותף בכל חלק שלו מוצמד לדירות שבאותו חלק בלבד, ובית מורכב "לא מוצמד", שבו מופרד רק
--- סוף עמוד 21 ---
רכיב הניהול וההחזקה של הרכוש המשותף, אך אין שינוי קנייני בזכויות השותפים שמקבל ביטוי בהצמדה של ממש (ראו: ויסמן, בעמ' 403). הפרשנות הלשונית והתכליתית הובילה אותי למסקנה לפיה לבעלי הדירות בבית המשותף מוקנית הסמכות להחליט על כינונו של בית מורכב משני הסוגים האמורים, אולם למפקח נתונה אך סמכות להורות על כינונו של בית מורכב מן הסוג השני – בית מורכב "לא מוצמד".
56. יש לציין, כי אף שהשאלה שבה עסקינן לא נדונה ישירות בספרות המשפטית, ניתן למצוא בה כתיבה התומכת במסקנה שאליה הגעתי. כך למשל, מיגל דויטש כותב בעניינו של הבית המורכב כי "מוקנית סמכות למפקח על הבתים המשותפים להורות על הפרדת הניהול של המבנים, גם ללא הוראה בתקנון" (דויטש, בעמ' 668. ההדגשות אינן במקור. להתייחסות לסוגיית הניהול של הרכוש המשותף, ראו גם: דגן, בעמ' 399). כמו כן, צוינה ההבחנה בין הוראת סעיף 59(ב) לבין הוראות אחרות בחוק המקרקעין, המאפשרות הצמדה של חלק מהרכוש המשותף לדירה מסוימת (ראו: דויטש, בעמ' 668).
57. על רקע האמור, יש להוסיף ולבחון את המשמעות המעשית של ההבחנה בין בית מורכב שבו נעשתה "הצמדה" של החלקים לבין בית מורכב שביחס אליו רק התקבלה החלטה על הפרדת הניהול וההחזקה. זאת, מעבר לכך שבמישור הקנייני הפורמאלי בבית מורכב "מוצמד" אין לבעלי הדירות בחלק אחד של הבית המורכב זכות בעלות ברכוש המשותף המוצמד לחלק האחר של הבית המורכב, בעוד שבבית מורכב "לא מוצמד" לכלל בעלי הדירות יש בעלות פורמאלית גם באותו חלק מהרכוש המשותף שהופרד מהם במישור הניהולי (ראו: ע"א 11965/05 קליין נ' שרון, [פורסם בנבו] פסקה 33 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (27.8.2009); ויסמן, בעמ' 404). אדון בשאלה זו בהתייחס לסוגיות הבאות: חובת ההשתתפות בהוצאות בגין החזקת הרכוש המשותף; קיום נציגויות נפרדות; השימוש ברכוש המשותף ה"נפרד"; משמעויות רכושיות וכלכליות נוספות; אופן הרישום; וכן שינוי ההחלטה שהתקבלה.