לעניין חובת ההשתתפות בהוצאות והן לעניין ניהולו והחזקתו. על כן, כך נקבע, בעלי הדירות במבנה העליון אחראים לאופן הניהול של השטחים שהוצמדו לו, ובכלל זה עומדת להם הזכות למנוע סלילת דרך שלא הייתה קיימת בשטח זה. המפקחת הוסיפה וציינה כי אפילו לא הייתה מורה על הפרדת הניהול בין המבנים, יש לדחות את טענת המערערים כי יצירת שביל גישה בעניינם מהווה שימוש סביר ברכוש המשותף, שכן מדובר בשינוי פיזי המחייב קבלת הסכמה מהאסיפה הכללית.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
13. המערערים הגישו ערעור על פסק דינה של המפקחת לבית המשפט המחוזי, אך זה נדחה. בפתח דבריו דחה בית המשפט המחוזי את טענות המערערים לפיהן נפל פגם דיוני בפסק דינה של המפקחת, וציין כי לכלל דיירי הבניין ניתנה זכות טיעון בפני המפקחת עובר למתן פסק הדין. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערים כנגד הקביעות העובדתיות בפסק דינה של המפקחת, בקבעו כי אלה מבוססות על הראיות והעדויות ששמעה, ועל כן אין מקום להתערב בכך.
14. בהמשך לכך, נדרש בית המשפט המחוזי לשאלת סמכותה של המפקחת לפי סעיף 59(ב) לחוק המקרקעין. בית המשפט המחוזי ציין כי אין בעניין זה הלכה מחייבת, אולם הוסיף כי דעתו נוטה לכך שסמכות המפקחת לפי סעיף 59(ב) לחוק אינה מתמצה במתן הוראות בדבר ניהול הבית המורכב, אלא משתרעת גם לעבר קביעה בדבר הצמדת הרכוש המשותף שבתחומי כל מבנה או אגף לדירות שבאותו מבנה או אגף. זאת, כך צוין, מכיוון שכוונתו של סעיף 59(ב) לחוק היא לאפשר למפקחת לפגוע בזכויות הצדדים לצורך הכרעה במחלוקת ביניהם ובהתאם למצב הדברים בשטח.
15. מכל מקום, בית המשפט המחוזי קבע כי הוא אינו נדרש להכרעה עקרונית בשאלה זו, משום שהיא אינה נצרכת במקרה דנן. כך, בית המשפט המחוזי ציין כי המפקחת אמנם התייחסה בפסק דינה באופן מפורש להצמדת שטחים למבנים השונים של הבניין, אך התוצאה של פסק דינה אינה מובילה בפועל להצמדה כאמור, מאחר שהיא לא הורתה על תיקון הרישום בתשריט של הבית המשותף ובתקנונו. אם כן, בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין של המפקחת כלל למעשה הוראות בעניין ניהול השטחים המשותפים בבניין ותו לא, עניין שללא ספק נופל לגדר סמכותה לפי סעיף 59(ב) לחוק. בית המשפט המחוזי הוסיף בהקשר זה כי ניהול הבית המשותף כולל את
--- סוף עמוד 9 ---
כלל ההיבטים של מערכת היחסים בין בעלי הדירות, לרבות הקביעה מי זכאי לשימוש ייחודי בחלק מהרכוש המשותף.