53. בעקבות טענות המשיבה והראיות שצירפה, המעידות על תשלומים ששולמו לנציגות הבית בגין חדר הריכוז לאורך שנים, שינה המבקש את טעמו וטען כי "תובענה זו אינה עוסקת בחדרי הריכוז המוסדרים, אלא באלה שאינם מוסדרים" (ס' 3.1 לתשובה לתשובה. ההדגשות במקור). המבקש הוסיף וטען שככל שבית המשפט יכריע שאין למבקש עילה אישית, "נמצאו בעלי מקרקעין נוספים שניאותו להחליף את המבקש במידת הצורך" (ס' 42 לתשובה לתשובה).
54. המבקש צמצם, אפוא, את תובענתו לחדרי ריכוז "שאינם מוסדרים", לאמור: חדרי ריכוז שבעניינם אין הסדר מוסכם בין בעלי המקרקעין ובין המשיבה. משנמצא כי חדר הריכוז בבנין המבקש הוא חדר ריכוז "מוסדר", ששולמו ומשולמים בגינו דמי שימוש לאורך שנים מכוח הסכמת הצדדים, ממילא לא עומדת למבקש עילת תביעה אישית ואין הוא נמנה עם חברי הקבוצה אותה ביקש לייצג. מעבר לדרוש אוסיף, כי לנוכח הוראות חוק התקשורת, כפי שצוטטו לעיל, ולפיהם נציגות הבית המשותף (ובהעדרה, מורשה מטעם בעלי הדירות) היא המוסמכת לפעול מטעם בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להנחת תשתית התקשורת, וכן להיות צד להסכם או להליך
--- סוף עמוד 21 ---
משפטי עם בעל הרישיון (ס' 21ג(א) לחוק התקשורת), ספק אם קיימת למבקש כבעל דירה כשירות לתבוע את המשיבה. מכל מקום, וכפי שיפורט להלן, המבקש לא הראה כי עומדת לחברי הקבוצה גם עילת תביעה ייצוגית.
"החזקת" מקרקעין?
55. בטרם הדיון בסוגיה המרכזית, יש להסיר מן הדרך את טענות המבקש, כפי שהועלו בסיכומיו, ולפיהן המשיבה אינה רשאית להחזיק באופן בלעדי "בשטחי מקרקעין של חדרים שלמים, כאשר כל שדרוש לה הוא התקנת ארון תקשורת", וכי החקיקה הרלוונטית אינה מקנה לה סמכות לתפוס מקרקעין או להחזיק בהם אלא רק סמכות כניסה למקרקעין "והתקנת מתקן בזק בהם" (ס' 4 – 6 לסיכומיו).
56. טענות אלה, ולפיהן אין המשיבה זכאית להחזיק במקרקעין לצורך התקנת תשתית תקשורת, לא הועלו באופן זה בבקשת האישור, כאשר מוקד בקשת האישור עמד על זכותם הנטענת של חברי הקבוצה לקבל דמי שימוש בגין החזקתה של המשיבה במקרקעיהם (ור' ס' 28 – 29, ס' 48 לבקשת האישור). טענות חדשות אלה הועלו לראשונה בתשובה לתשובה, אף זאת באופן לקוני וללא גיבוי עובדתי ומשפטי. משכך, לא הועלתה בבקשת האישור, וממילא לא התלבנה, שאלת טיב הזכות במקרקעין שהוקנתה לבעל רישיון במקרקעין הפרטיים בחקיקת התקשורת - האם זכות חזקה, האם רישיון לשימוש, האם זיקת הנאה או זכות אחרת (ור', למשל, הסכמי בר רשות שכרתה המשיבה בהתייחס לחלק מחדרי הריכוז, נספחי 4 לכתב תשובתה), ואף לא השאלה איזו תשתית תקשורת נדרשת לשם אספקת שירותי התקשורת והאם לשם הנחתה נזקקת המשיבה ל"חדר ריכוז" או ל"ארון תקשורת". מאותו הטעם יש לדחות את טענת המבקש, שהועלתה לראשונה בסיכומיו, ולפיה יש לראות את "החזקת בזק בחדרי הריכוז כהפקעה" (ס' 29 לסיכומיו).