--- סוף עמוד 5 ---
11. עוד נטען כי למבקש, כמו ליתר דיירי הבנין בו הוא מתגורר, אין כל עילה אישית נגד המשיבה. נטען שבניגוד לטענת המבקש, המשיבה לא חדלה מלשלם לנציגות הבנין את אותם דמי שימוש בסך 30 ₪ לחודש עליהם הוסכם לפנים משורת הדין, ולמעשה היא ממשיכה לעשות כן עד היום. המשיבה מוסיפה וטוענת כי גם אילולא היתה הסכמה כזו, אין למבקש וליתר דיירי הבנין כל עילת תביעה נגדה. נטען כי המשיבה מחזיקה בחדרון כדין "בירושה" ממשרד התקשורת שהקים אותו והחזיק בו לפניה במשך כעשור טרם ייסודה של המשיבה, וחלה בעניינו חזקת התקינות המנהלית. מדובר במתקן תקשורת הקיים בבנין מזה 40 שנה, המעוגן בתכניות המקוריות של הבנין, ואשר הותקן ותוחזק ע"י משרד התקשורת בתקופה בה משרד התקשורת היה אחראי על מתן שירותי תקשורת במדינה, מדינת ישראל היתה בעלת הבנין ודיירי הבנין שוכנו בו ע"י חברת עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ.
12. המשיבה טוענת כי אף אין עילת תביעה לכאורית "קבוצתית" נגדה בכל הקשור לחדרי הריכוז. נטען כי על פי החקיקה והתקינה הרלוונטית זכאית המשיבה להחזיק בחדרי הריכוז ללא תמורה., וכי חדרי הריכוז מוחזקים בידה כדין בידיעת בעלי הרכוש המשותף ובהסכמתם מבלי שאלה דורשים או זכאים לדרוש דמי שימוש. באשר להוצאות החשמל נטען כי המשיבה משלמת חשבונות חשמל בכל אותם חדרי תקשורת בהם הציוד המותקן על ידה צורך חשמל. במקום בו הציוד שלה אינה צורך חשמל אין היא משלמת ואין היא צריכה לשלם הוצאות חשמל.
13. המשיבה מודה כי היא מחזיקה 1280 חדרי ריכוז ברחבי הארץ, אולם היא טוענת, כאמור, כי חדרי הריכוז מוחזקים על ידה כדין בידיעת ובהסכמת בעלי הדירות, אשר אינם זכאים לדרוש דמי שימוש בגין שימושיה. המשיבה טוענת כי לפי ההסדרים החקיקתיים שחלו עד ליום 9.8.01, מועד היכנסו לתוקף של תיקון 25 לחוק הבזק, תשמ"ב-1982, כפי שפורטו בתשובתה, הייתה המשיבה בעלת הסמכות להתקין תשתיות תקשורת במקרקעין פרטיים ללא הסכמת בעלי הזכויות במקרקעין. באשר לתקופה שלאחר תיקון 25, הותקנו חדרי הריכוז מכוח הסכמת בעלי הזכויות במקרקעין כאשר הסכמה זו לא כללה בחובה כל דרישה לתשלום דמי שימוש. נטען שרק במקרים חריגים נכרתו בין המשיבה ובעלי המקרקעין הסדרים קונקרטיים בגדרם הוסכם על תשלום מסוים, זאת לשם קידום פריסת רשת תקשורת חדשה שהמשיבה החלה לפרוס בשנת 2010 (רשת NGNׂ) במקרקעין שכבר היו מותקנים בהם מתקני תקשורת, וכאשר פרישת הרשת הצריכה שימוש בשטחים נוספים. המשיבה מוסיפה וטוענת כי שתיקת המחוקק בכל הקשור לתשלום דמי שימוש לבעלי המקרקעין בגין הקצאת חדרי הריכוז, מהווה "הסדר שלילי מכוון" השולל את זכותם של בעלי המקרקעין לתבוע מן המשיבה דמי שימוש בגין כך.