68. אשר לטענת הנתבעת שלפיה התובעת התפטרה בעקבות מעבר צפוי למרכז הארץ, העיד בעלה של התובעת כי לא היו דברים מעולם:
"ש. מורדי ... אומר שהוא ביקש ממך שהתובעת תחזור לעבוד ואתה אמרת לו שאתה לא רוצה שהיא תחזור לעבוד כי אתם עוברים למרכז. לאיזה עיר עברתם במרכז?
ת. לא יצאתי לשום מקום מנתיבות.
ש. לאיזה עיר רצית לעבור?
ת. לשום מקום.
ש. לא אמרת למורדי שאתה רוצה לעבור לעיר אחרת?
ת. לא אמרתי לו.
ש. אשתך אולי אמרה לו שהיא רוצה לעבור?
ת. לא אמרה"[46].
לעניין זה נציין, כי גרסת מר ממן לעניין הודעת הבעל שלפיה התובעת לא חוזרת לעבוד אצל הנתבעת אף היא לקתה בסתירות ובחוסר סבירות. כך, בסעיף 18 לתצהיר עדותו הראשית טען מר ממן, כי מספר שבועות לאחר שהתובעת יצאה לחופשת לידה, בעלה של התובעת פנה אליו, והודיע לו כי התובעת לא חוזרת לעבוד אצל הנתבעת. לעומת זאת, בסעיף 21 לתצהיר עדותו הראשית של מר ממן, טען מר ממן, כי הוא ניסה ליצור קשר עם התובעת "על מנת לברר מתי היא חוזרת מחופשת הלידה", אולם לא היה מענה לטלפונים ולאחר מכן מר ממן יצר קשר עם בעלה של התובעת, אשר הודיע לו כי התובעת לא חוזרת לעבודה. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי אין חולק שהתובעת לא עברה להתגורר במרכז הארץ.
--- סוף עמוד 24 ---
69. נוסיף, כי לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת שלפיה התובעת הודיעה כי אין בכוונתה לחזור לעבודה, גם מהטעם שלא נערך לתובעת גמר חשבון על ידי הנתבעת בשלב כלשהו. במידה והנתבעת סברה כי התובעת סיימה את עבודתה אצלה, הרי שלא יכול להיות חולק כי היה מקום לערוך עמה גמר חשבון; ואולם, הדבר לא התרחש בפועל. ועוד, מר ממן העיד, כי אין לו תיעוד ביחס לנסיבות סיום העסקת התובעת[47]. בנסיבות העניין, הנתבעת לא סתרה את גרסת התובעת ובעלה לנסיבות סיום העסקת התובעת, שלפיה התובעת פוטרה בהעדר שימוע.
70. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי על אף שהתובעת מסרה גרסה ברורה לעניין עובדת ממוצא ערבי המתגוררת ברהט אשר הובאה להחליף את מקומה בסניף בחופשת הלידה ולאחריה; הנתבעת לא הביאה ראיות כלשהן ביחס לעובדת שהחליפה את התובעת ולעניין נכונות טענותיה של התובעת בעניין זה. הנתבעת אף לא הביאה לעדות את העובדת שהחליפה את התובעת בעבודה, על מנת לנסות ולהפריך את גרסת התובעת שלפיה העובדת האחרת למעשה החליפה את מקומה. הבאת העובדת הנ"ל לעדות הייתה עשויה לשפוך אור על נסיבות סיום העסקת התובעת, ומשהנתבעת לא עשתה כן, הדבר פועל לחובתה.