הכרעה
84. משקבענו לעיל כי התובעת פוטרה, הרי שהיא גם זכאית להודעה מוקדמת, ומשאין מחלוקת כי הודעה כאמור לא ניתנה לה (שהרי לשיטת הנתבעת, התובעת התפטרה) – הרי שהתובעת זכאית לפיצוי כאמור בסעיף 7(א) לחוק הודעה מוקדמת.
85. אין חולק, כי במועד פיטורי התובעת, היה לתובעת ותק של מעל לשנה בנתבעת, ולכן היא זכאית להודעה מוקדמת של חודש ימים.
86. לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסכום של 3,900 ₪ בשל העדר מתן הודעה מוקדמת. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ב.7. "פיצויי פיטורין לאחר חופשת לידה"
עיקר טענות הצדדים
--- סוף עמוד 27 ---
87. לטענת התובעת, העדר השבתה למקום עבודתה ולאותו תפקיד בו עבדה, לאחר תום חופשה הלידה השנייה, מבלי שניתנה לה האפשרות להשמיע את עמדתה ביחס להחלטה שלא להשיבה לעבודה, מהווה פיטורים שלא כדין, בניגוד לסעיף 9א לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") ולפיכך זכאית התובעת לפיצוי בגין הפיטורים שעל פי הפסיקה הרווחת עומד לטענתה ע"ס השווה ל-6 משכורות לכל הפחות ובסה"כ 23,400 ₪[51]. בסעיף 35 לתצהיר עדותה הראשית, הרחיבה התובעת וטענה, כי בשל הפיטורין כאמור היא זכאית בהתאם להוראת סעיף 13(א)(1) לחוק עבודת נשים, לפיצויים בשיעור של 150% מהשכר שהייתה אמורה לקבל בתקופה המוגנת, ושלא יפחת מ-6 משכורות, ובסך הכל 23,400 ₪[52].
בסיכומיה, התובעת מוסיפה וטוענת, לראשונה, כי הפיטורין נבעו מחוסר שביעות רצונה של הנתבעת מהיציאה לשתי חופשות לידה בסמיכות[53] וכי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה מכוח סעיף 9(א)(2) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות")[54] ולא הוכיחה כי נתנה לתובעת הזדמנות לחזור ולהשתלב בעבודה לאחר תום חופשת הלידה השנייה.
88. לטענת הנתבעת, היא מעולם לא פיטרה את התובעת, וממילא התובעת אינה זכאית לפיצוי כלשהו כתוצאה מנסיבות סיום העסקתה.
המסגרת הנורמטיבית
89. סעיף 9(ג)(1א) רישא לחוק עבודת נשים, קובע כדלקמן:
"לא יפטר מעסיק עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום תקופת הלידה וההורות או לאחר תום ימי ההיעדרות, כאמור בפסקה (1), לפי העניין, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה".
בפרשת סירטו הוסבר כי -