--- סוף עמוד 30 ---
23,400 ₪, שלמעשה שיקף את הסכום הנתבע עבור פיצוי בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים.
לאור כל האמור לעיל, מצאנו כי יש להתייחס לטענות התובעת לעניין תשלום "פיצויי פיטורין לאחר חופשת לידה" כמתייחסות לתשלום פיצוי בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים.
93. לאור האמור, לגופו של עניין, ובשים לב לקביעתנו לעיל, שלפיה התובעת פוטרה ולא התפטרה, באופן שהנתבעת מנעה ממנה לשוב לעבודתה לאחר תום חופשת הלידה השנייה לאחר שגייסה עובדת אחרת במקומה, הרי שממילא יש לקבוע כי הנתבעת הפרה את האיסור לפטר את התובעת במהלך התקופה המוגנת שלאחר תום חופשת הלידה, וכי התובעת זכאית בשל כך לפיצוי מכוח סעיף 13א לחוק עבודת נשים.
94. נציין, כי אמנם אין לפנינו תאריך מדויק של היציאה לחופשת הלידה השנייה, אולם לגרסת התובעת (שלא נסתרה), היא יצאה לחופשת הלידה השנייה במהלך חודש דצמבר 2015 (ואכן דו"ח ריכוזי השכר מלמדים כי החל מחודש דצמבר 2015 לא שולם לתובעת שכר), התובעת ילדה ביום 18.1.16[61], וביקשה לשוב לעבודתה במהלך חודש מרץ 2016, ואז נאמר לה שעובדת אחרת תפסה את מקומה[62] – כך שיוצא בכל מקרה שפיטוריה ללא שימוע נעשו במהלך התקופה המוגנת שבסעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים.
95. אשר לסעד הראוי בנסיבות אלה של הפרת חוק עבודת נשים נציין, כי התובעת לא כללה בכתב תביעתה דרישה מפורשת לקבלת הפיצוי הקבוע בסעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים, אלא דרישתה הייתה לקבלת פיצוי "בגין הפיטורים שעפ"י הפסיקה הרווחת עומד ע"ס השווה ל-6 משכורת (הטעות במקור – ר.ג.) לכל הפחות, ובסה"כ: 23,400 ₪"[63]. יתרה מכך, בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת כי היא זכאית לפיצויים בשיעור של 150% מהשכר שהייתה אמורה לקבל בתקופת המוגנת, אך טענה שהמקור לכך הוא סעיף 13(א)(1) לחוק עבודת נשים, ולא סעיף 13א(ב)(1) הנ"ל[64]. אף בסיכומיה, טענה התובעת כי בשל פיטוריה יש "להשית על הנתבעת פיצוי כספי גבוה שלא יפחת מ-23,400 ₪"[65], מבלי להפנות לסעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים (ואף מבלי להפנות לסעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים).
96. בפרשת פלדמן, השאיר בית הדין הארצי בצריך עיון את השאלה "...האם התובעת חייבת לכלול בכתב התביעה דרישה מפורשת לקבלת פיצוי בשיעור 150% מהשכר בתקופה המוגנת על מנת שבית הדין יפעל לפי הסעיף, או שמא די בכך שתבעה רכיבים מצטברים המגיעים לכל הפחות לסכום זה"[66].