--- סוף עמוד 31 ---
97. בפרשת נאוה סירטו[67], במסגרתה דן בית הדין הארצי בסוגיית הסעד הראוי בנסיבות של הפרת הוראות חוק עבודת נשים, השאיר בית הדין הארצי בצריך עיון שאלה נוספת והיא- האם המילים "אף אם לא נגרם נזק של ממון" הקבועות בסעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים שוללות את סמכותו של בית הדין לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני מקום בו נפסק פיצוי בסך 150% לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים. בית הדין הארצי ציין כי במקרה שהובא לפניו לא היה צורך להידרש לשאלה, היות ובאותו מקרה לתובעת לא נגרם נזק של ממון (המעסיק שילם לעובדת את מלוא זכויותיה כעובדת בתקופה המוגנת). עם זאת, בית הדין הארצי הוסיף וציין כי הוא "נוטה לעמדה" שלפיה ניתן לפסוק פיצוי בגין נזק שאינו ממוני גם מקום בו נפסק פיצוי בשיעור של 150% בגין הנזק הממוני. בית הדין הארצי הסביר נטייתו זו בשלושה טעמים, כדלקמן:
"... ראשית, במישור הלשוני סעיף 13א(א)(1) קובע כי סמכות פסיקת הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני אינה מותנית בקיומו של נזק ממוני ("אף אם"), ולכן טענה כי הסמכות לפסוק פיצוי בלתי ממוני מותנית בהעדרו של נזק ממוני אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף. שנית, המדובר בשני ראשי נזק שונים, ולכן אין הצדקה עיונית או מעשית בהימנעות מפסיקת פיצוי בגין שני ראשי נזק אלו. שלישית, הפיצוי בגין נזק שאינו ממוני הוא מכשיר להבעת מורת רוח מהתנהגות המעסיק אשר הפר את הוראות החוק, וברוח האמור בעניין בן עמר העמיד בסיכון את ערך השוויון בין בהיבט האינדיבידואלי והן בהיבט שיטתי-מבני רחב יותר. נוכח תכליתו הרחבה של הפיצוי הבלתי ממוני הרי שקיומו או היעדרו של נזק ממוני לעובדת האינדיבידואלית אינו צריך להכריע את שאלת פסיקתו. משמע הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני נפסק בנוסף לפיצוי בעד הנזק הממוני. כלומר, ניתן לסבור שמעסיק שמפטר עובדת בהריון מבלי לבקש היתר לפיטורים ומבלי לשלם לעובדת את מלוא זכויותיה בתקופת ההריון ובתקופה המוגנת נדרש לשלם בגין הנזק הממוני סכום שלא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לעובדת ובנוסף פיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום שיקבע על ידי בית הדין. עם זאת, וכאמור לעיל, נושא זה אינו נדרש להכרעה בערעור שלפנינו ולכן יוותר ב"צריך עיון""[68] (ההדגשות הוספו- ר.ג.).
98. לדידנו, בנסיבות המקרה שלפנינו, במסגרתו עתרה התובעת לתשלום פיצוי בסכום כולל של 23,400 ₪ ואשר כולל בהתאם לנוסח כתב התביעה גם 150% מהשכר לו הייתה זכאית בתקופה המוגנת, אין באי-הפנייתה בכתב התביעה לסעיפים המדויקים בחוק עבודת נשים כדי לסכל את תביעתה לפיצוי הנזק הלא ממוני והנזק הממוני המעוגן בו. נציין, כי מלשון סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים ("מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-