--- סוף עמוד 32 ---
150% מהשכר"...), לכאורה עולה, כי סמכותו של בית הדין לפסיקת פיצוי בשיעור 150% מהשכר הינה פועל יוצא של הוכחת הפיטורים בניגוד לסעיף 9 לחוק עבודת נשים, ואינה מותנית בהפניה מפורשת לסעיף בכתב התביעה (ואולם לא תהא לתובעת זכאות לפיצוי מעבר לסכום שציינה בכתב תביעתה).
99. לאור האמור, אנו קובעים כי בנסיבות המקרה, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי כולל בסכום של 23,400 ₪, כנתבע על ידה בכתב התביעה, בגין הפרת חוק עבודת נשים, בדרך של פיטורים ואי העסקה שלא כדין. נציין, כי הסכום האמור כולל בתוכו פיצוי בסכום של 11,700 ₪ לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים והיתרה ע"ס 11,700 ₪ נוספים (עד לתקרת הסכום שנתבע על ידי התובעת) הינה בגין פיצוי לפי סעיף 13א(א)(1) חוק עבודת נשים שעניינה בנזק הלא ממוני שנגרם לתובעת. בעת פסיקת הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני (עד לרף המקסימלי שתבעה התובעת), הבאנו בחשבון, בין היתר, את הקלות שייחסה הנתבעת להפסקת עבודתה של התובעת בתקופה המוגנת, כאשר הרושם הוא כי התובעת הייתה "שקופה" בעיני הנתבעת, ואת הפן ההרתעתי כלפי מעסיקים.
100. אשר לגובה הפיצוי הממוני, נבהיר, כי בהתאם לשילוב הוראת סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים, והוראות סעיף 13ב לחוק פיצויי פיטורים ותקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (אשר סעיף 13א(ב)(1) הנ"ל מפנה אליהן), השכר הקובע לעניין גובה הפיצוי מכוח חוק עבודת נשים הינו השכר הקובע לפיצויים[69], שכפי שקבענו לעיל עומד על סך של 3,900 ₪. בהתאם לסעיף 13א(ב)(2)(א) לחוק עבודת נשים, התקופה שבגינה זכאית התובעת לפיצוי עומדת על 60 הימים שלאחר תום חופשת לידתה השנייה, כלומר שתי משכורות. מכאן שסכום הפיצוי על פי סעיף 13א (ב)(1) לחוק עבודת נשים בעניינה של התובעת עומד ע"ס 11,700 ₪ (3,900 X 2 X 1.5).
101. לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסכום של 23,400 ₪ בגין הפרת הוראות חוק עבודת נשים.
ב.8. פיצויי פיטורים
102. כפי שפורט והוסבר בהרחבה לעיל, התובעת לא עתרה לתשלום פיצויי פיטורים במסגרת כתב התביעה מטעמה. טענות התובעת לעניין תשלום פיצויי פיטורים ותשלום הפרשי הפרשות לפיצויים "שורבבו" לתוך טענות התובעת לעניין תשלום פיצוי בגין הפיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים. בסיכומיה[70], טוענת התובעת כי "לאחר שלב ההוכחות, משהונחה בפני בית הדין תשתית רחבה יותר, ניתן לערוך חישוב נכון וקרוב יותר לאמת, ומכאן גם השוני בסכום הסעדים בנפרד ובמצטבר" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). בהתאם, מבקשת התובעת בסעיפים 3 ו-4 לסיכומיה, לתקן את כתב התביעה ולהוסיף בו רכיב של תשלום פיצויי פיטורים, וזאת מבלי להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.