--- סוף עמוד 33 ---
לעניין זה, מבקשת התובעת כי בית הדין יעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 124 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב- 1991 (להלן: "התקנות"), בהתאם להוראת סעיף 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (אשר היו בתוקף בעת הגשת התביעה) בדבר תיקון פגם או טעות בהליך. בהתאם, טוענת התובעת בסעיפים 41 ו-42 לסיכומיה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים מלאים בסכום של 4,950.86 ₪ (4,950.86 ₪= 2,849.14 ₪ (הופרשו לקופת הפיצויים)- 7,800 ₪ (סכום פיצויי הפיטורים המלאים); וכן כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי הפרשות לפיצויים בסכום של 5,616 ₪ (נציין, כי לעניין הפרשי ההפרשות לפיצויים התובעת לא הפחיתה את הסכומים שלטענתה מצויים בקופה (2,849.14 ₪ שהופחתו על ידה מסכום הפיצויים המלאים)).
103. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לא מצאנו מקום להתיר לתובעת לתקן בשלב הסיכומים את התביעה ולהוסיף סעד נוסף שעניינו פיצויי פיטורים וזאת מבלי לבקש את תיקון כתב התביעה עצמו. ויובהר, אין המדובר בתיקון פגם "טכני" בהליך, אלא בתיקון המבקש, למעשה, להוסיף סעד שלא נתבע בכתב התביעה. ויודגש, התובעת הייתה מודעת לעובדת פיטוריה מהרגע הראשון בו הוגשה התביעה על ידה לבית הדין. התובעת בחרה להגיש את תביעתה באופן בו הוגשה, "לערבב" בין עילת התביעה לתשלום פיצויי פיטורים לבין עילת התביעה לתשלום פיצוי לפי חוק עבודת נשים ולתבוע סעד רק לפי חוק עבודת נשים, לכמת את התביעה בהתאם לשיקוליה ולשלם אגרה בהתאם. זאת ועוד, גם במהלך ניהול ההליך עצמו, התובעת הייתה ערה לכך שהיא לא תבעה פיצויי פיטורים והיא בחרה להמשיך לנהל את ההליך כפי שהוגש, ומבלי לבקש לתקן את כתב התביעה. רק עתה, משההליך הגיע כמעט לסיומו, במסגרת סיכומיה, טוענת התובעת כי יש להורות על תיקון פגם בהליך בדרך של הוספת סעד של פיצויי פיטורים שלא נתבע על ידה. ויודגש, התובעת אפילו לא הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה, אלא לתיקון פגם בהליך. כאמור, התיקון אותו מבקשת התובעת לבצע במסגרת סיכומיה אינו תיקון פרוצדוראלי, אלא תיקון מהותי שעניינו הוספת רכיב לכתב התביעה, רכיב אשר בגינו התובעת אף לא שילמה אגרה.
104. אשר לטענת התובעת בסיכומיה שלפיה יש מקום לאפשר לה לתקן את תביעתה בהתאם לתקנה 124 לתקנות הקובעת כי "בית הדין רשאי, בכל עת, לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודק, וחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לפסוק בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, והוא הדין לגבי הרשם בהחלטה שנתן", דעתנו היא, כי במקרה שלפנינו לא הוכחו נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן אפשרות לתובעת להוסיף סעד של פיצויי פיטורים ואף לכמת אותו לראשונה בשלב הסיכומים. לעניין זה, כבר נפסק כי ""הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר מינן". אולם אין לשכוח כי דברים אלה לא נועדו להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל דין לנהוג בתקנות כאוות נפשו, רוצה- מקיימן, לא רוצה- אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצדורה "מיטת סדום", אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות