--- סוף עמוד 36 ---
יתירה מכך, התובעת לא הפחיתה את זמן ההפסקות מתחשיביה[77]. כמו כן, גם לשיטת התובעת, היא לא קיבלה בגין השעות שסווגו בתלוש השכר כ"תוספת פרוייקט" (125 שעות נוספות, בכתב התביעה) רק את תוספת הגמול בשיעור 25%, ולא את כל ה- 125%, כך שגם לשיטת התובעת, הנזק המקסימלי בגין רכיב זה לא יכול לעלות על 700 ₪. עוד טוענת הנתבעת, כי טענות התובעת כה מופרכות, שכן היא תובעת גמול שעות נוספות עבור חודשים בהם אין מחלוקת שלא עבדה בפועל (ינואר 2015, אוגוסט 2015)[78].
הכרעה
109. תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן: "תקנות סדרי דין"), קובעת כדלקמן:
"תובע שלא כלל בתובענה את כל הסעדים להם הוא זכאי בשל אותה עילה, לא ייחשב כמי שוויתר עליהם והוא יהיה זכאי לתובעם ובלבד שקיבל על כך רשות מבית הדין לא יאוחר ממועד הגשת התובענה הנוספת; בדונו בבקשה למתן רשות כאמור, יתחשב בית הדין באלה:
(1) התביעה קנטרנית או טורדנית;
(2) התביעה הוגשה שלא בתום לב;
(3) נימוק אחר שעל פיו סבור הוא שיש לסרב מתן הרשות".
110. בענייננו, לא מצאנו כי ישנה רלוונטיות לבקשה לפיצול סעדים (אשר התובעת טוענת שבטעות לא נסרקה ביחד עם כתב התביעה), שכן אין מדובר בהליכים שונים אשר לגביהם מבוקש לפצל את הסעדים הנתבעים, אלא באותו הליך ממש. תכליתה של תקנה 26 לתקנות סדרי דין "היא, כי הנתבע לא יוטרד מספר רב של פעמים בגין אותה עילה, ובשל כך הותנה הדבר בצורך בהגשת בקשה לפיצול סעדים טרם הגשת התביעה החדשה"[79] (ההדגשות שלי – ר.ג.). משעסקינן בהליך אחד אשר בכתב התביעה בו לא כומת הסעד הנתבע לגמול שעות נוספות ואילו בסיכומי התובעת אותו סעד כן כומת, יש לדון בהיתר לכלול את התביעה לגמול שעות נוספות באספקלריה של חובת כימות התביעה, ולא של פיצול סעדים.
111. בהקשר זה, קובעת תקנה 9(7) לתקנות סדרי דין, כדלקמן:
"אלה הפרטים שיכיל כתב תביעה, וחוץ מן האמור בתקנות להלן לא יכיל אלא פרטים אלה:
[...]
--- סוף עמוד 37 ---
(7) שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו, לפי הענין; היתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער".
בהתאם לכך נקבע בהלכה הפסוקה, כי "השיטה הנקוטה בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה היא, ככלל שלא ליתן רשות לתבוע סעד הצהרתי מקום שהזכות הכספית התגבשה וניתן לתבעה במלואה. זאת, חרף הקושי היחסי העשוי להתעורר או הטרחה המוסבת לעתים, בכימות התביעה, וכל עוד לא הוכח כי נבצר הכימות"[80].