112. בהתאם להלכה הפסוקה, תובע שלא כימת את תביעתו הכספית, דין תביעתו להימחק:
"כאשר תובע לא עשה כל שביכולתו לפרט את העובדות הדרושות לקיומה של עילת תביעה ולכמת תביעה לסכום כסף, דין התביעה להימחק. כאשר נראה לאדם שפלוני חב לו חוב, עליו לברר את העניין ולאסוף את ראיותיו קודם שיפנה לבית-הדין. אסף ומצא ראיות שנראות לו מספיקות לביסוס תביעתו, יתכבד ויפנה לבית-הדין. אמנם אין הוא חייב להביא בכתב תביעתו את ראיותיו, אך עליו לפרט את העובדות אשר אם יוכחו כראוי, ולא ייסתרו, יזכה בדיון. גישה זו עומדת ביסודה של הדרישה, כי יש לכמת תביעה כספית. אומרים לו לתובע: קודם שתגיש תביעתך עשה כל יכולתך לבסס את תביעתך על נתונים וחשבונות, ואל תטיל על בית-הדין, או בעל הדין השני, את מלאכתך"[81].
מן הכלל אל הפרט
113. בסעיף 22(ג6) לכתב התביעה נטען כי עפ"י הנתונים בתלושי השכר התובעת עבדה, בסך הכל, 125 שעות נוספות. עוד נטען בסעיף הנ"ל, כי -
"עפ"י הדין, ככל שאין בידי הנתבעת להוכיח, כי התובעת לא עבדה מעבר לש"נ הנ"ל, הרי מתבקש ביה"ד הנכבד לחייבה לשלם לתובעת סך השווה ל-15 שעות עבודה חודשיות במכפלת חודשי העבודה.
* לתביעה זו מצורפת בקשה לפיצול סעדים לעניין ש"נ, וזאת על-מנת לקבל נתוני העסקה מפורטים יותר במסגרת הליך גילוי מסמכים" (ההדגשות במקור – ר.ג.).
--- סוף עמוד 38 ---
חרף האמור, אין חולק כי לא נערך הליך גילוי מסמכים בין הצדדים וכי התובעת לא ביקשה לקבל לידיה את דו"חות הנוכחות. בסעיף 39 לתצהירה של התובעת, טענה התובעת בדומה לכתב התביעה, כי –
"עפ"י הדין, ככל שאין בידי הנתבעת להוכיח (נטל הראיה רובץ עליה), כי לא עבדתי מעבר לש"נ הנ"ל (125 ש"נ – ר.ג.), הרי מתבקש ביה"ד הנכבד לחייבה לשלם לי סך השווה ל-15 שעות עבודה חודשיות במכפלת חודשי העבודה" (ההדגשות במקור – ר.ג.).
114. הנה כי כן, התובעת לא כימתה את התביעה לגמול שעות נוספות בכתב התביעה ובתצהיר, אלא טענה כי על סמך הנתונים בתלושי השכר היא עבדה 125 שעות נוספות בסך הכל וכי ככל שאין בידי הנתבעת להוכיח כי היא לא עבדה מעבר ל-125 השעות הנוספות הנטענות, אזי יש לחייב את הנתבעת בתשלום "סך השווה ל-15 שעות עבודה חודשיות במכפלת חודשי העבודה", מבלי לציין ולו סכום משוער. בנסיבות אלה, אנו קובעים כי התובעת לא עמדה בחובתה להגיש מלוא תביעתה "הכספית כשהיא מכומתת". ונוסיף, דעתנו היא כי כימות התביעה על פי המפורט בכתב התביעה אינו מעלה קושי מיוחד או טרחה מיוחדת ובטח שלא ניתן לומר כי "נבצר" מהתובעת לכמת את השעות בהתאם לנטען על ידה. ונדגיש, התובעת אפילו לא כימתה בתביעתה את 125 השעות הנוספות אשר לטענתה ביצעה בחודשים יולי 2014, ינואר 2015, מאי 2015 ואוגוסט 2015[82].