--- סוף עמוד 49 ---
חופשה הינה החל מחודש יוני 2014 ועד לחודש נובמבר 2015 ובקיזוז החודשים בהם התובעת לא עבדה (דצמבר 2014 עד פברואר 2015 (חופשת לידה ראשונה) וחודש אוגוסט 2015). על כן, בסה"כ קיימים 14 חודשי עבודה שלא התיישנו בגינם זכאית התובעת ל-14 ימי חופשה לפי ערך של 127 ₪ ליום ובסך כולל של 1,778 ₪. מהסכום האמור, יש להפחית את הסכום ששולם בחודש אוקטובר 2015 בגין חופשה בסך של 364 ₪, כך שהתובעת זכאית לפדיון חופשה בסכום של 1,414 ₪. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי את הסכום האמור, יש לקזז מדמי ההודעה המוקדמת שהתובעת חבה לה לטענתה.
המסגרת הנורמטיבית
154. סעיף 15(א) לצו ההרחבה קובע כי "כל עובד זכאי לחופשה שנתית בתשלום, כהגדרתה בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, על פי ותקו בעבודה אצל המעסיק או במקום העבודה", כשלעניין עובד בוותק של 1-2 שנים העובד שישה ימי עבודה בשבוע, הזכאות היא ל-12 ימי חופשה שנתיים. סעיף קטן (ב) מבהיר, "כי ימי החופשה המפורטים בטבלה נקובים בימי עבודה".
155. סעיף 3(ב)(2) לחוק חופשה שנתית קובע, כי –
"היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה פחות מ-200 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום חופשה לא יובא במניין".
סעיף 3(ג)(2) לחוק חופשה שנתית קובע, כי –
"היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים בחלק משנת העבודה והעובד עבד בתוך אותו חלק שנה פחות מ-240 ימים – יהיה מספר ימי החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף קטן (א), כיחס מספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום חופשה לא יובא במנין".
156. לעניין שווי יום חופשה, סעיף 10(א) לחוק חופשה שנתית קובע כי "המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל". ה"שכר הרגיל" לעניין עובד שעתי הינו "שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חודשי עבודה לא מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשניים עשר החודשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד" (סעיף 10(ב)(2) לחוק החופשה).
157. סעיף 10(ג) לחוק חופשה שנתית קובע כי –
"שכר עבודה לענין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעסיק בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר