--- סוף עמוד 51 ---
עבור שנת 2015 – בין הצדדים התקיימו יחסי עובד-מעסיק לכל אורך השנה, ואולם לפי דו"ח ריכוז השכר התובעת עבדה בפועל במהלך השנה פחות מ-200 ימים, ולכן לפי סעיף 3(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, התובעת זכאית ל- 12 ימי חופשה ברוטו (200/(14*171).
התוצאה היא, כי על הנתבעת לשלם לתובעת עבור תקופת העבודה 26 ימי חופשה ברוטו.
161. עיון בתלושי השכר ובדו"ח ריכוז השכר מלמד, כי במהלך תקופת העסקתה התובעת ניצלה 2 ימי חופשה בלבד, במהלך חודש אוקטובר 2015, ותמורתם שולם לה סך של 364 ₪. מכאן שבעת סיום העסקתה זכאית התובעת לפדיון של 24 ימי חופשה ברוטו נוספים.
162. לעניין שווי יום חופשה, יש לקחת בחשבון את שלושת תלושי השכר האחרונים שקיבלה התובעת (9-11/2015), המשקפים את שכר רבע השנה שקדמה לחופשה, אותו יש לחלק ב-90. לעניין זה אין לקחת בחשבון דמי נסיעות שהינם "סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה". כמו כן בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון- 2014, בחישוב שווי יום חופשה יש לקחת בחשבון את דמי ההבראה. בהתאם לאמור, שווי יום חופשה של התובעת הינו כדלקמן:
(4,479.5 + 4,735.65 + 4,021.75) / 90 = 147.07 (שכר יסוד + ותק)
/ 90 = 6.7(162.83 + 210.93 + 225.52) (דמי הבראה)
147.07 + 6.7 = 153.8
163. לאור האמור, אנו קובעים, כי הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 3,691 ₪ (24 X 153.8) עבור פדיון חופשה. הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.
ב.14. הפרשי הפרשות לפנסיה
עיקר טענות הצדדים
164. בכתב התביעה טענה התובעת, כי ככל שהנתבעת לא הפרישה עבורה כספים לקרן הפנסיה במהלך תקופת העבודה, היא חייבת לשלם לתובעת סכום של 5,616 ₪ (3,900 ₪ לחודש X 24 חודשי עבודה X 6% (אחוז הפרשת מעסיק)) בגין הפרשות לפנסיה. בסיכומיה טוענת התובעת, כי מתדפיס ההפקדות מחברת "מגדל" שצירפה הנתבעת לכתב ההגנה עולה, כי נצברו בקופת הפנסיה תגמולי מעסיק בסכום של 2,532.60 ₪, כך שהנתבעת נותרה חייבת לתובעת סכום של 3,083.40 (2,532.60 – 5,616) ₪ בגין תגמולי מעסיק, ובנוסף עליה להעביר לתובעת טופס לשחרור הכספים שנצברו בקופה.
165. לטענת הנתבעת, במשך כל תקופת העבודה היא הפרישה עבור התובעת את כל הכספים המגיעים לה לקופת הפנסיה הרשומה על שמה, בכפוף לכל דין. עוד טוענת הנתבעת, כי תחשיב התובעת לעניין ההפרשות לפנסיה שגוי, שכן בסיס השכר לצורך הפרשה לפנסיה הינו 3,185 ₪ ולא 3,900 ₪, וכן תקופת ההעסקה הנכונה בה עבדה התובעת בפועל היא 18 חודשים ולא 24. עוד טוענת הנתבעת, כי חובת הפרשה לפנסיה לפי צו ההרחבה בענף