--- סוף עמוד 57 ---
ג. עבור החודשים 6-7/2015 ו- 9-11/2015, הופרשו עבור התובעת תגמולי מעסיק לקרן השתלמות בסך כולל של 1,724.22 ₪.
180. בדומה להפרשות לפנסיה, אף ביחס להפרשות לקרן השתלמות סכומי תגמולי העובד בדו"חות ההפרשות תואמים לסכומים בגין תגמולי עובד הנקובים בתלושי השכר ובדו"ח ריכוז שכר[111], באופן המלמד על נכונות האמור בהם אף ביחס לחלק המעסיק (אף התובעת מודה שהופרשו סכומים כלשהם).
181. בנסיבות העניין אנו קובעים, כי הנתבעת תשלם לתובעת הפרשי הפרשות לקרן השתלמות (חלק מעסיק), בסכום של 1,655 ₪ (3,018 – 4,673). הסכום האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעת תמסור לתובעת בתוך 14 ימים מיום שיומצא לה פסק דין זה, טופס לשחרור הכספים שנצברו בקרן ההשתלמות.
ב.16. גמול חגים
עיקר טענות הצדדים
182. לטענת התובעת, לא שולם לה גמול עבור ימי חג לפי צו ההרחבה בענף הנקיון- 2014, ולכן היא זכאית לגמול האמור עפ"י החישוב הבא: 266 ₪ תעריף ליום חג X 16 ימי חג בתקופת העבודה = 4,256 ₪. התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבעת שילמה לה דמי חגים בסך כולל של 2,118.36 ₪ ולפיכך היא נותרה חייבת לה הפרשי דמי חגים בסכום של 2,669.64 ₪.
183. לטענת הנתבעת, במשך כל תקופת העסקת התובעת שולמו לה מלוא הכספים המגיעים לה בגין דמי חגים, כעולה מתלושי השכר ומדו"ח ריכוז השכר. יתרה מכך, התובעת לא הוכיחה כי עבדה בימים שחלו לפני ואחרי ימי החג שחלו בתקופת העבודה, וכי ימי החג לא חלו בימי המנוחה השבועית. עוד טענה הנתבעת, כי שכרה היומי של התובעת היה 165 ₪ ולא 266 ₪ כטענת התובעת[112]. הנתבעת טענה, כי עבור כל תקופת העבודה התובעת הייתה זכאית לדמי חגים בסכום של 1,815 ₪ בעוד ששולם לה סכום של 2,117 ₪, ומכאן שדין התביעה להידחות.
המסגרת הנורמטיבית
184. סעיף 19(א)(1) לצו ההרחבה בענף הניקיון- 2014 קובע, כדלקמן:
"עובד בשכר לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (כלומר יום לפני ו/או יום אחרי החג) אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג כדלקמן: 2 ימי ראש השנה, 1 יום כיפור, 2 ימי חג סוכות, 2 ימי חג הפסח, 1 יום העצמאות, 1 חג השבועות, ובכל חגי המדינה או שבתון שיוכרז עליו כחוק (כגון יום בחירות) ויחול עליו תשלום שכר עבודה; עובד בשכר לא יהיה זכאי לתשלום בגין יום