94. באשר לטענה כי ההסדרים לא קיבלו את האישורים הנדרשים בהתאם לתקנון החברה – טענתו של המבקש יוצאת מנקודת הנחה כי להסדרי 2002 נדרשים אישורים מיוחדים משום שהם עוסקים בתגמול נושאי משרה. אולם כפי שהובהר לעיל, ככל שטענה זו מתייחסת להסדר השכר והתגמול של פלג, נושאים אלה הוסדרו במסגרת הסכם העבודה האישי שלו ולא במסגרת הסדרי 2002. במאמר מוסגר יצוין כי בבקשת האישור הזכיר המבקש סעיפים נוספים בתקנון ובהם סעיף 13.1.10 ו-13.1.13. מאחר שהמבקש לא הפנה לסעיפים אלו ולא טען לרלוונטיות שלהם במסגרת סיכומיו, יש לראותו כמי שזנח את טענותיו בהקשר זה (ר' למשל: ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, מט(2) 102 (1995)).
95. בנוסף, אף אילו הייתי מקבלת את טענותיו של המבקש לפיהן הסדרי 2002 לא אושרו כדין, הרי שהיה צורך להמשיך ולבחון האם בכך הפר פלג את חובותיו כנושא משרה. בהקשר זה טען פלג כי הוא הסתמך על היועצת המשפטית של
--- סוף עמוד 55 ---
החברה, עוה"ד ינובר, שאישרה את הסדרי 2002. לשיטתו, היועצת המשפטית לא ציינה כי נדרש אישור נוסף של הדירקטוריון או של גורם אחר בחברה והוא הסתמך על כך.
פלג הסתמך לטענתו על אישורה של עו"ד ינובר להסכם עם מקפת החדשה – שהוא כזכור חלק מהסדרי 2002 (נספח יג' לתשובה המתוקנת של פלג). אישור דומה בכתב לא הוצג ביחס להסכם עם מקפת הוותיקה. אולם מחוו"ד דדו עולה כי עו"ד דדו נפגש עם עוה"ד ינובר והיא טענה שידעה שהסדרי 2002 נועדו להחליף הסכם קודם מול מקפת הוותיקה בדבר מימון הפרשי הפנסיה. עוד היא ציינה שהיא הייתה סבורה שזו "הצעה שצריך לקחת" לאחר שנמסר לה שמכוח הסדרי 2002, ההוצאה של החברה תהיה קרובה להכנסה שהיא תקבל ממקפת החדשה הפרשי הפנסיה (ר' סע' 70-71 לחוו"ד עו"ד דדו). מהאמור עולה אם כן כי עוה"ד ינובר אישרה התקשרות עם מקפת בהסכם ששינה את אחוזי ההשתתפות של אורט בתמורה לתשלומים מקרן מקפת החדשה, וזאת מבלי שהיא ציינה כי נדרשים אישורים נוספים לצורך כך.
96. ככלל, נושאי משרה בחברה רשאים להסתמך על ייעוץ משפטי לצורך קבלת החלטותיהם, כאשר הסתמכות שכזו עשויה להיות סבירה ולגיטימית בנסיבות המתאימות (ר' ענין אפריקה ישראל, פס 53 לפסק-דינו של השופט עמית; החלטתי בענין לייבוביץ, פס' 133-134; והשווה החלטתי בתנ"ג 47521-07-16 חורב נ' בי קומיוניקיישנס (18.7.2019)). אין צורך להידרש לטענות הצדדים בהקשר זה לעומקן, אולם אציין במאמר מוסגר כי לא הוכח שההסתמכות על אישורה של עוה"ד ינובר לא הייתה לגיטימית. לא הוכח כי היה מקום לחשוד בעצותיה המשפטיות או כי היה מקום להטיל ספק במומחיות שלה. נראה כי טענת המבקש בהקשר זה היא כי עוה"ד ינובר אישרה רק את ההסדר עם מקפת החדשה ולא עם מקפת הוותיקה. אולם המסקנה העובדתית העולה מחוות דעתו של עו"ד דדו היא אחרת והיא מקובלת עליי.