"כאשר מניחים על כף המאזניים האחת את מניעת הפגיעה בתחרות החופשית, שמטרתה לפתח את המשק הלאומי, ועל כף המאזניים השנייה ערכים מוסריים שעליהם אנו מבקשים להשתית את החברה שבה אנו חיים, אין לי ספק שהכף השנייה מכריעה את הראשונה. אם הברירה היא בין חברה עשירה, אך חסרת ערכים, לבין חברה דלה, שערכים על דגלה, אני בוחר בשנייה. אם עומדת התחרות מול אמיתו של החוזה, אמת עדיפה (פסק-דין טבעול [1], בעמ' 168-167; ראו גם: דיון נוסף טבעול [2]; רע"א 2059/98 וולטה יצוב קרקע בע"מ נ' .P.R.S מדיטרניין בע"מ [28]; עניין שטרן [7]).
עוד נאמר על כך :
"...תקנת הציבור מחייבת, בראש ובראשונה, שאדם יכבד הסכם והתחייבות, שקיבל על עצמו ברצון חופשי, בידיעה ברורה ובהבנה מלאה של פרטי העיסקה. המערערים דנן עשו ככל אשר לאל ידם כדי לפגוע ביסוד מוסד זה של כיבוד החוק, ומשכלו כל הקצין, ודבר זה לא עלה בידם, טרחו ומצאו, כי ההסכם דנן נגוע הוא באי-חוקיות... התנהגות זו של המוכרים, שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, מחייבים את בית המשפט במשנה זהירות בבואו לדון בטענתם זו בדבר אי-אכיפת החוזה" (ע"א 533/80 הנ"ל [11], בעמ' 291; ראו גם: ענין שמעוני [4], שם; ע"א 335/78 הנ"ל [10]; ע"א 581/89 אדרי נ' רוזנברג [29]. ראו והשוו גם פרידמן וכהן [55], בעמ' 587-584).
סוף דבר
18. ההסכם אינו הסדר כובל. אפילו היה כזה לא היה בכך כדי לקבוע, מניה וביה, שאי-החוקיות הגלומה בו, לפי סעיף 4 לחוק ההגבלים העסקיים, עושה את ההסכם כולו – לרבות תניית הבוררות שבו – בטֵל מכוח סעיף 30 לחוק החוזים. הבורר מוסמך אפוא לדון במחלוקות שבין בעלות-הדין כפי שקבע בית-המשפט המחוזי.
--- סוף עמוד 654 ---
19. לא מצאתי ממש בכל יתר טענותיה של המבקשת. אעיר כי המשיבה 1, שטענה טענת קיזוז במסגרת בקשתה להרשות להתגונן בתביעת המבקשת, לא הסכימה בכך לוותר על תניית הבוררות שבהסכם. טענת קיזוז בהליך אחד אין לפרש אותה, בהכרח, כוויתור על טענה אחרת בהליך אחר. יתר-על-כן, תביעת המבקשת עניינה התקופה שאחרי פקיעת ההסכם, ובתקופה זאת אין תניית הבוררות תקפה כפי שקבע בית-המשפט המחוזי. גם בטענת המבקשת כי בית-המשפט המחוזי לא נתן לה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה אין ממש. כאמור, הוגשה בקשתן של המשיבות למנות בורר על דרך של המרצת-פתיחה, ונתבררה על-פי התצהירים שהוגשו. כפי שעולה מן הפרוטוקול, לא נתבקשה חקירה של המצהירים, ולא נתבקש טיעון נוסף בעל-פה.