20. לפיכך נדחה הערעור.
המבקשת תשלם למשיבות שכר טרחת עורך-דין בסך 30,000 ש"ח.
השופטת מ' נאור
1. בבקשתן למינוי בורר הסתמכו המשיבות (שיכונו להלן – צפי וקאלמא או המפיצים) על הוראת סעיף 17 להסכם בינן לבין המבקשת (שתכונה להלן – אקסטל). סעיף זה דן באחת מהתחייבויותיה של אקסטל והיא זו:
"שלא למכור מוצרים באיזור או בכל מקום אחר בארץ במחירים שהם נמוכים מהמחיר שנדרש מאת המפיצים לאותו מוצר ולא ליתן תנאי תשלום נוחים יותר...".
2. צפי וקאלמא מבקשות להגיש בפני בורר תביעה שעילתה היא הפרת ההתחייבות שבסעיף 17 הנזכר. בסעיף 7 לבקשה למינוי בורר טוענות הן כי אקסטל גבתה מהן עבור מוצרים מחירים גבוהים מאלה שהתחייבה לתת להן, ובכך גרמה להן נזקים ישירים ועקיפים, אשר מסתכמים יחד לנזק העולה על 20 מיליון ש"ח לכל אחת מהן. מההתכתבויות שצורפו לכתבי-בית-הדין עולה שהטענה היא כי אקסטל מכרה סחורה לכמה לקוחות (בעיקר לאלומיניום "זוהר) במחירים הנמוכים משמעותית מן המחירים שחויבו בהם המבקשות. הדבר נעשה, כך נטען, באופן מתוחכם: הלקוחות שנהנו מהמחיר המועדף חויבו תחילה במחיר הרגיל, ואחר כך קיבלו זיכויים כך שבסופו של דבר שילמו מחיר נמוך מהמחיר ששילמו צפי וקאלמא.
--- סוף עמוד 655 ---
3. מסקנתי בשאלה אם לפנינו הסדר כובל היא שיש לפנינו הסדר כובל. הסדר כובל זה אינו עומד בשוליה של המחלוקת שבגינה התבקש מינוי בורר; סעיף 17 להסכם עומד בלב לבה של התביעה שהמפיצים מבקשים להגיש בפני בורר. עמדתי שלי היא כי סכסוך זה אינו יכול להיות מוכרע בבוררות, ועל-כן אין מקום למינוי בורר. אם ברצון המפיצים לתבוע – המקום הנכון לעשות כן הוא בבית-המשפט. ועוד, שאלת הפרת סעיף 17 להסכם ממילא תלויה ועומדת בבית-המשפט במסגרת טענת קיזוז שהעלתה קאלמא בתביעתה של אקסטל. אף זהו טעם טוב, בנסיבות העניין שבפנינו, שלא להעביר את המחלוקת לבוררות שתתנהל במקביל לתביעה.
על הסדרים כובלים – אקדמות מילים
4. נצטט שוב לנוחות הקורא, את סעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים (להלן – חוק ההגבלים העסקיים או החוק).
"הסדר כובל
2. (א) הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר.
(ב) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) יראו כהסדר כובל הסדר שבו הכבילה נוגעת לאחד העניינים הבאים: