מן המקובץ עולה אפוא כי ההסכם אינו מונע תחרות ואינו מפחיתה.
כבילה לעניין חלוקת השוק
13. חלוקת שוק לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק ההגבלים העסקיים מתקיימת כאשר בני-אדם המנהלים עסקים מחלקים ביניהם את השוק באופן שפעילותו של כל אחד מהעסקים מוגבלת לחלק מן השוק. נאמר כי "הרעיון הוא שכל אחד מן הצדדים להסדר לחלוקת השוק משריין לעצמו נתח של השוק" (יגור [54], בעמ' 189). הסכמי בלעדיות בטריטוריה מסוימת הם סוג של חלוקת שוק, וההבחנה בין הסכמים אופקיים להסכמים אנכיים קיימת גם בהסכמי בלעדיות כאלה. הסכמי הפצה בלעדיים בין יצרן לספק הם הסדרי בלעדיות אנכיים (יגור [54], בעמ' 222 והאסמכתאות הנזכרות שם), ועם זאת "על אף שהסדר של בלעדיות לא-הדדית בהפצה עלול למנוע או להפחית את התחרות, הוא לא בהכרח יעשה זאת" (החלטת הממונה על ההגבלים העסקיים בעניין: הסדרים כובלים בין יצרני אריזות מקרטון גלי – קביעה לפי סעיף 43 לחוק ההגבלים העסקיים, קובץ ההגבלים העסקיים (כרך ב, תשנ"ו) 66, בעמ' 78).
--- סוף עמוד 650 ---
ההבחנה בין הסכמים אופקיים להסכמים אנכיים הקיימת גם בהסכמי בלעדיות, מקובלת ורווחת גם בארצות-הברית. בפסק-הדין בעניין (Continental T.V. Inc. v. GTE Sylvania Inc. (1977) [51]) הבחין בית-המשפט בין הסדרי בלעדיות גאוגרפיים (Territorial Limitations) לבין הסדרי בלעדיות צרכניים (Customers Limitations). בית-המשפט קבע כי חלוקת שוק על-ידי הענקת זכויות של בלעדיות המתייחסות לסוג מסוים של צרכנים, היא אסורה כשלעצמה “per se”, אולם חלוקת שוק על-ידי הענקת זכויות של בלעדיות המתייחסות למיקום הגאוגרפי של המפיצים, אינה אסורה “per se”, אלא יש לבחון אותה בכל מקרה ומקרה לפי מבחן הסבירות (ראו גם: גילה [58],
בעמ' 762-758 והאסמכתאות שם; United States v. General Motors Corp. (1966) [52]; United States v. Sealy (1967) [53]). לפי יגור, "הגיון ההחלטה הנ"ל הוא שלעיתים לגיטימי ליצרן לשאוף ואף לעמוד על כך ש'משני עברי הכביש' לא יהיו שני מפיצים המתחרים ביניהם בממכר מוצריו. בנוסף, בנסיבות מתאימות, אלמלא הגבלה כאמור יתכן והיצרן עצמו לא יצליח לשרוד בשוק, ובסופו של דבר יגרום הדבר להפחתתה של התחרות בשוק ייצור המוצר" (יגור [54], בעמ' 233).
14. "זכויות ההפצה הבלעדיות" לשיווק המוצרים באזור תל-אביב "רבתי" שהוענקו למשיבות אינן באות בגדר חלוקת שוק המעניקה זכויות של בלעדיות המתייחסות לסוג מסוים של צרכנים, אלא הן באות בגדר חלוקת שוק המעניקה זכויות של בלעדיות המתייחסות למיקום הגאוגרפי של המכירה. האחרונה דומה במהותה לחלוקת שוק המעניקה זכויות של בלעדיות המתייחסות למיקום הגאוגרפי של המפיצים, שאותה כאמור בוחנת הפסיקה בארצות-הברית בכל מקרה ומקרה לפי מבחן הסבירות. כך גם בפרשה שלפנינו. מתוך עיון במכלול סעיפי ההסכם ובדיקתו מבחינת סבירותו, ולאור הגישה המצמצמת שלדעתי יש לנקוט כאמור בהגדרת הסדר כובל, עולה המסקנה שלא חלה כאן חזקת הפגיעה בתחרות שעניינה "חלוקת השוק, כולו או חלקו, לפי מקום העיסוק או לפי האנשים או סוג האנשים שעמם יעסקו", לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק. יצוין כי המונח "זכויות ההפצה הבלעדיות" שהוענקו למשיבות נכלל רק במבוא להסכם "ובכפוף להוראותיו", ואין בהסכם התחייבות של המבקשת שלא למכור לאחרים מלבד למשיבות בין באזור ובין במקומות אחרים. יתר-על-כן, לפי ההסכם, רשאיות המשיבות להמשיך ולעסוק במכירת מוצרים דומים למוצריה של המבקשת (סעיף 5 להסכם). כמו כן רשאית המבקשת למכור את המוצרים ישירות ללקוחות ולמפיצים אחרים באזור בתנאים הנזכרים בהסכם (סעיפים 8, 12 ו-13 להסכם). ההסכם אינו מונע אפוא את המבקשת ואת המשיבות מלהתקשר עם צדדים שלישיים. ממכלול הוראות אלה עולה שאין כאן חלוקת שוק אסורה (ראו: דברי הביקורת על פרשנות החוק אצל גילה [58], שם; יגור [54], בעמ' 227-226).